!!
 
EAB- blank
 

דף יוםיומי

בבא קמא דף כא – תחילתו בפשיעה וסופו באונס

המשנה בדף כא ע"ב מתארת שני תרחישים של חיות המזיקות באופן משונה, והראשון שבהם: "הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים – משלם נזק שלם". על רקע דין זה מציגה הגמרא מחלוקת בדין "תחילתו בפשיעה וסופו באונס".

רש"י על אתר מפנה את תשומת לבנו למקור הסוגיה: פרק המפקיד שבמסכת בבא מציעא. אלא שאותה סוגיה אינה עוסקת כלל בתשלומי נזיקין, כי אם בחיובי שומרים. ואכן, תלמיד רבנו תם כתב בסוגייתנו, שאין הכרח להקביל בין דיני נזיקין ובין דיני שומרים בעניין זה. ונבאר את הדברים.

ההלכה בדיני שומרים מתייחסת לחפץ שנמסר לידי שומר חינם או שומר שכר והתקלקל באונס. בדרך כלל פטורים שומר חינם ושומר שכר מאונס, אך ישנה דעה שאם "תחילתו בפשיעה" – קרי: אם השומר התרשל בתפקידו לפני האונס – ניתן לחייבו, על אף שהנזק הסופי קרה כאמור באונס.

בביאור דעה זו עלו בראשונים בבבא מציעא שני כיוונים מרכזיים. התוספות (שם לו ע"א) מסבירים, שאם השומר מתרשל בשמירתו, לא ניתן לראות את האונס שהתרחש לבסוף כאונס גמור; לשון אחר, הפשיעה הראשונית משפיעה על האונס, ומגדירה גם אותו כפשיעה ורשלנות. לעומתם טען הרמב"ן בחידושיו שם, שהפשיעה הקמאית אינה משפיעה על הגדרת המקרה, כי אם על הגדרתו של השומר: מרגע שפשע, הפך השומר לשואל או לגזלן, וממילא התחייב גם על האונסים שיתרחשו בהמשך.

הנפקא מינה הפשוטה בין שני הכיוונים היא אם דרוש קשר כלשהו בין הפשיעה והאונס: לדעת התוספות, מוכרח להיות קשר ביניהם, שהרי הוא שמגדיר את האונס כפשיעה; לפי הרמב"ן, קשר שכזה אינו נצרך, משום שמרגע שהשומר פשע, הוא יתחייב על כל נזק שיתרחש בעתיד, ואפילו באונס גמור.

ממורנו הרב ליכטנשטיין שליט"א שמעתי, שנפקא מינא נוספת מצויה בסוגייתנו. אם הפשיעה הראשונית מפקיעה את הגדרת האונס, ניתן ליישם הלכה זו גם בדיני נזיקין, שכן גם בהקשר של נזיקין ניתן לחייב על מאורע האונס אם הוא יוגדר כפשיעה בעקבות הפשיעה שבתחילתו. ואולם, עמדת הרמב"ן אינה הולמת את סוגייתנו, שהרי פשוט שמי שפשע בשמירה על רכושו שלו, לא הפך בכך לשואל או לגזלן!

על פי דרכו של הרמב"ן, יש לבחון באופן מדוקדק את הסוגיות המזכירות את המושג "תחילתו בפשיעה וסופו באונס" בדיני נזיקין (להלן נו ע"א ועוד), ולהציע הסבר מקומי לכל אחת מהן.

הרב אודי שוורץ