דף יוםיומי

קידושין דף לא – מי שאינו מצווה ועושה

הגמרא בדף לא ע"א מספרת כי עד שלא שמע רב יוסף, האמורא העיוור, את המימרה של רבי חנינא "גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", קיווה כי הלכה כרבי יהודה, שסומא פטור מן המצוות – שאם כן, נמצא שכרו של רב יוסף גדול, שקיים את המצוות אף על פי שהוא פטור מהן. אך לאחר ששמע את המימרה של רבי חנינא, הבין רב יוסף כי דווקא שכרו של המצווה ועושה גדול יותר, ומעתה העדיף שהלכה תהיה כחכמים, הסוברים כי סומא חייב במצוות.

הראשונים (עיין ברמב"ן כאן באריכות) דייקו מכאן הלכה מעניינת: אם רב יוסף קיווה כי סומא פטור מן המצוות כל עוד סבר כי מי שאינו מצווה גדול יותר – הרי ניתן להוכיח מכך כי גם מי שאינו מצווה יכול לברך, שאם לא כן, ודאי היה רב יוסף מעדיף לקבל פחות שכר ולברך על המצוה! ורבנו תם אף הוסיף והקיש מכאן הלכה נוספת: שגם נשים, הפטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, יכולות לברך על מצוות אלו אם הן מקיימות אותן בכל זאת.

לא כל הראשונים הודו להיקשו של רבנו תם. הר"י, בעל התוספות, טען כי יש לחלק: סומא יכול לברך מפני שגם רבי יהודה, הפוטר אותו מקיום מצוות מדאורייתא, מודה כי הוא חייב במצוות מדרבנן; אך אישה, שפטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן אף מדרבנן, אינה יכולה לברך עליהן כלל.

על היקשו של רבנו תם ניתן לחלוק גם מזווית נוספת: ייתכן שפטור סומא שונה באופן מהותי מפטור נשים. סומא אינו מופקע לחלוטין מקיום המצוות: כגברא יכול הוא לקיים מצוות, אלא שהוא פטור בהן מפאת מגבלותיו. נשים, לעומת זאת, אפשר שאינן שייכות כלל במצוות עשה שהזמן גרמן, ועל כן לא יוכלו לברך עליהן. וכמובן, תיתכן חלוקה פנימית בתוך הקטגוריה של מצוות עשה שהזמן גרמן: יש מצוות שנשים פטורות רק מן החיוב בהן, ויש מצוות שנשים מופקעות מהן לחלוטין; אלא שאין כאן המקום להאריך.

(להרחבה ניתן לעיין בשיעורי "פטור נשים ממצות עשה שהזמן גרמא", על דפים לד ע"א – לה ע"א, שהופיע במסגרת שיעורי העיון לסוף פרק א של מסכת קידושין בשנת תשס"ח, ראו בארכיון בית המדרש.)

הרב ברוך וינטרוב