שבת שמיני עצרת-שמחת תורה כ"ב בתשרי ה'תשס"ג, גליון מספר 880

בתחילת פרשתנו, לפני שמשה מברך את שבטי ישראל, הוא פותח בפסוקי הקדמה, שעניינם, לדעת רוב המפרשים, הוא תיאור מתן תורה. רש"י על פס' ב' מביא את המדרש המספר על כך שלפני שנתן את התורה לישראל, הקב"ה הציעהּ לאומות העולם ואלה השיבו בסירוב. רש"י אינו מצטט את כל לשון המדרש (הנמצא בספרי שמ"ג), שם מפורטות טענותיהן של האומות, כאשר כל אחת מהן אינה מוכנה לקבל מצוה מסויימת. נראה, שלדעת רש"י טענות אלה אינן אלא תירוצים. החשש האמיתי של אומות העולם (וכך ניתו לדייק גם מלשון המדרש) נעוץ בתפיסתם, שקבלת התורה תגדיר את האופי הלאומי שלהם בצורה כפויה כביכול, בלי שתהיה להם היכולת לקבוע בעצמם את הדרך הרצויה.

אולם קבלת התורה על ידי עם ישראל לא רק שלא צמצמה את אופקיו, אלא להיפך, התברר שרק על ידי קבלת עול מלכות שמים אומה יכולה להגיע למיצוי המלא של הפוטנציאל שלה. וכך ברש"י על הפס' "אשריך ישראל" (פס' כט) – "כלל דבר, הכל שלכם".

בהמשך הפרשה, משה מעניק לכל שבט את ברכתו המיוחדת. הרב-גוניות שבאופיין של הקבוצות השונות בעם ישראל, לא רק שאינה עומדת בסתירה, אלא אף נובעת מהעובדה שהתורה היא "מורשה קהילת יעקב" – מסורה לכל הציבור ומכוונת כל אחד ואחד בדרכו בעבודת ה'.

שבת שלום וחג שמח,

אורי מוגילבסקי ורונן כץ