עלון ישיבת הר עציון לתלמידי הישיבה המשרתים בצבא


ייהרג ואל יעבור / יוני קוסלובסקי

הגמרא (ג:) מדברת על מקום בו היתה גזירת מלך, שבתולה הנישאת ליום הרביעי תיבעל להגמון תחילה, ועולה השאלה כיצד יש לנהוג שם לגבי תקנת חכמים לשאת בתולה דוקא ביום רביעי. בהמשך הגמרא מדובר על כך שנשים היו מוסרות נפשן בכדי לא להיבעל להגמון, והגמרא שואלת:

"ולדרוש להו דאונס שרי!"

דהיינו, מדוע חכמים לא מודיעים, שנשים שנאנסו בידי ההגמון אינן נאסרות לבעליהן, ולכן אינן צריכות למסור נפשן בכדי לא להיבעל?

על הצעה זו של הגמרא, שואלים כל הראשונים מהגמרא המפורסמת בסנהדרין (עד.):

"כל עבירות שבתורה, אם אומרים לאדם 'עבור ואל תיהרג' – יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודת כוכבים, וגילוי עריות ושפיכות דמים (=שבהם ייהרג ואל יעבור)".

כלומר, מהגמרא עולה שהנשים אכן צריכות היו למסור נפשן, בכדי לא להיבעל להגמון ולעבור על גילוי עריות; אם כן, כיצד הגמרא שואלת, "ולדרוש להו דאונס שרי", דהיינו שלא צריכות היו למסור נפשן?

בכדי לענות על שאלה זו, מעלים הראשונים שלש תשובות:

1.  כלל אין כאן גילוי עריות, כיון שההגמון הוא עכו"ם. תשובה זו מופיעה בראשונים בוריאציות שונות, ונתונה במחלוקת.

2.  אמנם יש פה גילוי עריות, אך נשים אינן צריכות למסור נפשם על כך. הסבר זה מתבסס על המשך הגמרא בסנהדרין שם. הגמרא שם מרחיבה את הדין של 'ייהרג ואל יעבור' לעוד שני מקרים:

"לא שנו אלא שלא בשעת גזרת מלכות, אבל בשעת גזרת מלכות אפילו מצווה קלה, יהרג ואל יעבור. ואפילו שלא בשעת גזרת מלכות, לא אמרו אלא בצינעא, אבל בפרהסיא – אפילו מצווה קלה יהרג ואל יעבור".

אם כך, שואלת הגמרא, מדוע אסתר לא מסרה נפשה כשנצרכה להיבעל לאחשוורוש, הרי זה היה בפרהסיא1? ועונה:

"אמר אביי, אסתר קרקע עולם הייתה".

דהיינו, אסתר נחשבה "קרקע עולם" בביאה, כיון שהיתה פאסיבית לגמרי, ולכן לא היתה צריכה למסור את נפשה, על אף שזה היה מקרה שלגביו נאמר בדרך-כלל 'ייהרג ואל יעבור'.

כך אומרים הראשונים גם אצלנו; כיון שהנשים כשנבעלות להגמון, נחשבות "קרקע עולם", אינן צריכות למסור נפשן. גם תשובה זו מופיעה בראשונים בוריאציות שונות, ונתונה במחלוקת.

3.  אמנם יש פה גילוי עריות, וגם נשים מצוות על כך, אך במקרה שלנו – לא היו צריכות למסור נפשן; זה מתבסס על התשובה השניה שהגמרא בסנהדרין נותנת לגבי אסתר:

"רבא אמר, הנאת עצמן שאני".

דהיינו, במקום שבו המניע של האונס הוא הנאת עצמו, ואין כוונתו להעביר על הדת אין חובה למסור את הנפש; כך גם אצלנו, כיון שהגזירה להיבעל להגמון, היא בגדר "הנאת עצמן" – אינן צריכות למסור נפשן.

לגבי יישום תשובה זו, יש מחלוקת יסודית בראשונים:

בעל המאור סבור שהדין של 'הנאת עצמן' לא נאמר רק לגבי 'פרהסיא', כפי שעולה בגמרא בסנהדרין במפורש, אלא גם לגבי הדין של 'ייהרג ואל יעבור' ב-ג' עבירות חמורות; על כן, לשיטתו, תשובה זו רלוונטית לסוגייתנו.

הרמב"ן, לעומת זאת, סבור שההיתר של 'הנאת עצמן' נאמר אך ורק לגבי עבירה רגילה שנעשית בפרהסיא, כפי שעולה במפורש בגמרא, אך לא לגבי ג' עבירות חמורות; על כן, לשיטתו, תשובה זו אינה רלוונטית לסוגייתנו, הואיל ואצלנו מדובר על גילוי עריות, שהיא אחת מ-ג' עבירות חמורות.

במה נחלקו הראשונים? נראה שהם נחלקו בהבנת יסוד הדין של 'ייהרג ואל יעבור' ב-ג' עבירות חמורות. בהסבר הדין ניתן להעלות שתי הבנות:

הבנה אחת עבירות אלו הן חמורות כשלעצמן, עד כדי כך שעדיף ליהָרג מאשר לעבור עליהן; וכך סבור הרמב"ן, ועל כן לשיטתו – "הנאת עצמן" כלל לא מועיל, אלא בעבירה רגילה שנעשית בפרהסיא, אך לא ב-ג' עבירות חמורות.

הבנה שניה עבירות אלו מייצגות את צו ה' ובמקום שיש עימות בין צו ה' לבין צו אדם, חייב האדם ליהרג ולא לעבור, אחרת יש בכך חילול השם. אולם העבירה כשלעצמה איננה חמורה דיה כדי לחייב אותו ליהרג; וכך סבור בעל המאור, על כן לשיטתו – כיון שהגזירה היא ל"הנאת עצמן", ולא מאבק תיאולוגי נגד הקב"ה בצורה ישירה – אין בכך חילול השם, ולא צריך ליהרג על כך.

 



1      הראשונים שם מקשים, מדוע הגמרא לא שאלה מכך שאצל אסתר היה 'גילוי עריות', ולא משום 'פרהסיא'? לא נדון בתשובותיהם, אך ייתכן שהתשובה לשאלה זו מתקשרת לתשובה הקודמת לגבי סוגייתנו.

 

 

חזרה לעמוד הראשישיטת רבא בחזקת ג' שנים / אלישע רוזנצוויגייהרג ואל יעבור / יוני קוסלובסקי

קישור לאתר עלון- שבותהפניה לאתר הישיבה:  http://www.etzion.org.ilארכיון דפי קשרקובץ "וורד 97" להדפסהחיפוש בדפי קשר ישניםמנוי קבוע דרך הE-MAILכתוב לנו