לפרשת אמֹר / איתן בדנרש

"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה"             (ויקרא כ"ג, טו).

 הפסוק מדבר על מצות ספירת העומר. הגמרא במנחות (סו.) שדנה על מצות ספירת העומר בזמן הזה, מביאה ש"רבנן דבי רב אשי מנו יומי ומנו שבועי, אמימר מני יומי ולא מני שבועי, אמר זכר למקדש הוא". מהו ביאור המחלוקת שבין רבנן דבי רב אשי ואמימר?

יש מחלוקת ראשונים – האם ספירת העומר בזמן הזה היא מצוה מדאורייתא או מדרבנן. תוספות ובעל המאור בסוף פסחים אומרים שספירת העומר בימינו היא מצוה מדרבנן. בכל אופן, הרמב"ם בהלכות תמידין ומוספין (פ"ז, הכ"ד) כותב על ספירת העומר ש"מצוה זו על כל איש מישראל בכל מקום ובכל זמן".

אפשר לומר שמחלוקת הראשונים מבוססת על מחלוקת האמוראים במנחות (סו.), אמימר סובר שספירת העומר בזמן הזה היא מדרבנן ולכן צריך למנות רק את הימים; ורבנן דבי רב אשי סוברים שספירת העומר היום היא מדאורייתא ולכן צריך למנות את הימים והשבועות.

יש אחרונים שהסבירו שמחלוקת זו, מקורה בהבנת הפסוק: הפסוק מדבר על ספירת העומר וגם על הבאת העומר, והשאלה היא – מה המחייב לספירת העומר? א. הקרבת המנחה; או: ב. יום ט"ז ניסן (והקורבן הוא לזהות את היום).

כמובן, הרמב"ם ורבנן דבי רב אשי סוברים שהמחייב הוא היום, וממילא, המצוה דאורייתא. תוספות, בעל המאור ואמימר סוברים שהמחייב הוא הקרבן, ומאחר והיום אין לנו קרבנות, ממילא, ספירת העומר היא מדרבנן.

(על הבנה זו ניתן להקשות: א. קצת קשה לומר שבזמן בית המקדש אם קרה אונס ולא הקריבו קרבן – לא מנו ספירת העומר. ויותר מזה: ב. הרמב"ם מביא את מצות ספירת העומר בהלכות תמידין ומוספין! אם המחייב לספירת  העומר אינו הקרבת המנחה, אלא היום עצמו, מדוע הביא הרמב"ם הלכות אלו בספר עבודה ולא במקום אחר (בספר אהבה לדוגמא). לפיכך, הגר"ח זצ"ל הבין את כוונתו של הרמב"ם בדרך אחרת, ועיין בספר 'מפניני הרב' עמוד רכו, ואכמ"ל).

צריך ביאור – אם המחייב של ספירת העומר אינו הקרבת המנחה אלא היום עצמו, על מה בדיוק מבוסס החיוב? לשם איזו מטרה באה הספירה?

האחרונים טענו שהספירה היא ספירה מתוך התלהבות למתן תורה.

מהידיעה הזאת יכולים אנו לראות את אחד מהמסרים החשובים של ספירת העומר. בפסח אנחנו אומרים "בכל דור ודור חייב אדם לראות (או 'להראות' לפי גירסת הרמב"ם) את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", ומתן תורה הוא חלק מתוך התהליך ההיסטורי של יציאת מצרים. לכן, גם אנחנו צריכים "לראות את עצמנו" בספירת העומר – באותה התלהבות של מתן תורה. כשם שאנחנו חייבים לעשות הרבה פעולות בליל הסדר להרגיש את הנסים, כך, כולנו, בזמן ספירת העומר חייבים לעשות פעולות אקטיביות לחוות את "הקולות והברקים" של מתן תורה.