בעניין פסול לולב היבש /
אורי בריליאנט
"לולב
הגזול והיבש פסול" (המשנה,
סוכה כט:). ונחלקו הראשונים בסיבת
פסולו של לולב היבש. התוס'
מסבירים, על פי פשט הגמרא בלא.,
שסיבת הפסול היא מה שנאמר בפסוק
"פרי עץ הדר", ולמדים
מהצורך ב"הדר" באתרוג –
לצורך ב"הדר" בלולב, ויבש
אינו "הדר". לעומתם, רש"י
מביא הסבר כללי יותר, השייך בכל
התורה: "דבעינן מצוה מהודרת
דכתיב (שמות ט"ו) ואנוהו",
והסבירה הברייתא בגמרא בשבת (קלג:)
את גדר "ואנוהו": "זה א-לי
ואנוהו – הִתנאה לפניו במצוות,
עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה
ושופר נאה…". ננסה להבין את
ההבדל העקרוני, אם ישנו, בין רש"י
לתוס'1. נחלקו
הראשונים לגבי פסולים שונים, אם
בשעת הדחק יש מקום להכשירם
לנטילת לולב. הראב"ד (הן
בהשגות והן בהלכותיו) אומר שדבר
שפוסל – פוסל בכל מקרה. אולם יש
ראשונים שהכשירו פסולים שונים.
ונראה שיש שתי הבנות אפשריות
להבין הכשר פסולים בשעת הדחק: א.
כיסוד כללי בפסיקת הלכה –
כלומר, שישנם מצבים בהם ניתן
לפסוק כדעת יחיד נגד רבים (במחלוקתם
של ר' יהודה וחכמים בצורך בהדר,
שנביא להלן). יש לשים לב, שאם
ניישם כלל זה גם אצלנו, יוצא שכלל
זה נכון גם לדיני דאורייתא (חובת
ההדר בד' מינים)! ב.
כדין ספציפי לחיוב של "הדר"
– אם נבין שהידור הוא עניין יחסי,
ובשעת הדחק, כאשר אין בנמצא
אתרוג ולולב טובים יותר, גם לולב
ואתרוג יבשים יכולים להחשב כ"הדר". בהבנת
חובת ההידור כחובה יחסית – יתכן
ויש להבחין בין רש"י ותוס'
שראינו לעיל. הגרי"ד זצ"ל
נטה להכניס להסבר שרש"י הביא –
"ואנוהו" – יסוד יותר יחסי,
לעומת הסברם של התוס' – "הדר"
– יסוד יותר קבוע ובלתי תלוי. כך
שלרש"י יש יותר מקום להתיר יבש
בשעת הדחק, מה שאין כן לפי התוס'. כל
מה שכתבנו עד כה הוא על פי דעת
חכמים. אולם הגמרא בדף לא. מביאה
את דעת ר' יהודה, שלדעתו אין חובת
הדר בלולב, וממילא לולב היבש כשר.
אחר כך דנה הגמרא מה יסבור ר'
יהודה לגבי אתרוג, ומסיקה שאפילו
לגביו ר' יהודה לא דורש "הדר".
על כל פנים, רואים בגמרא שיש יותר
מקום לחייב הדר באתרוג (שם כתוב
במפורש "הדר") מאשר בלולב.
ויש לחקור מה תהיה דעת חכמים, שכן
דורשים הדר הן בלולב הן באתרוג,
האם לשיטתם חובת ההידור שווה
בשני המקרים? ניתן
להציע שישנו הבדל מהותי בין שתי
החובות. לולב יבש, על אף שהוא
פסול, הוא לולב. אך לגבי
אתרוג – ה"הדר" הוא חלק
מזהותו ("פרי עץ הדר"!),
ועל כן אתרוג היבש – אינו
אתרוג כלל! אם
נחזור כעת למחלוקת רש"י ותוס'
בהסבר פסול יבש, יתכן עוד להציע
שזהו בדיוק ההבדל בין רש"י
לתוס'. דלתוס', שהסבירו את הפסול
על ידי דין "הדר", הפסול הוא פסול
מהותי בהגדרת הלולב כלולב,
ואילו לרש"י, המביא את הדין
הכללי של "ואנוהו" נראה
לומר שזהו פסול יותר חיצוני,
ושבכל מקרה – לולב נשאר לולב2. אם
נצרף את כל האמור לעיל, יוצא,
שבלולב נראה לנו להכריע כדעת רש"י,
שמדובר בפסול יותר חיצוני, ואילו
באתרוג נראה יותר ללכת בכיוונם
של התוס', שמדובר בפסול מהותי
בהגדרת האתרוג כאתרוג. בירושלמי מובא הסבר שלישי (המובא גם בראב"ד) לפסול יבש בלולב: "רבי אבין בשם רבי יודה בר פזי היבש פסול על שם 'לא המתים יהללוי-ה'". נראה שלפי הסבר זה, ודאי שלא מדובר בפסול חיצוני, אלא שלולב יבש חשוב כמת, ולולב מת – אינו לולב כלל.
1 לא
נכנס לשאלה איך רש"י יענה על
השאלות שמקשה עליו התוס', וראה
הערה 2 בעניין לכתחילה ובדיעבד. 2 אכן
קביעה זו אינה פשוטה כלל וכלל.
אמנם בעניין "ואנוהו"
המתבטא בעשיית ציצית נאה וספר
תורה נאה – זה נראה כחובה
חיצונית למצווה עצמה. אך מצינו (שבת
שם) בעניין מילה בשבת (תלוי
בהבנות שונות בגמרא שם), שהמוהל
חותך גם ציצין שאין מעכבין בשבת –
משום הידור מצווה! וזה ניתן
להבין רק אם נבין את חובת הידור
מצווה ("ואנוהו") כחלק מהותי
מהמצוה עצמה, ולא כתוספת חיצונית.
עוד יש לדון אם חובת "ואנוהו"
בכל התורה היא בדעיבד או רק
לכתחילה, ומצינו בעניין כתיבת
ספר תורה ששייך הדין גם בדיעבד,
ואכמ"ל. |
