שבת פרשת אמֹר ט"ו אייר ה'תשס"ב, גליון מספר 858

בעיצומם של ימי ספירת העומר, אנו, בלימודינו במסכת סוכה, דנים בסוגיות של ארבעת המינים. מפגש המציאות תואם למפגש בפרשת השבוע, בה מוזכרים שני העניינים כחלק מפרשת המועדות.

ניתן להצביע על קשר הנושא אופי מיוחד בקיום שתי מצוות אלה בזמנינו.

בדין מצות ארבעת המינים למדנו במשנה בסוכה:

"משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש"             (מא.).

גם בדין ספירת העומר מצאנו דעה על פיה מצות הספירה בימינו הינה זכר למקדש (דעת אמימר, מנחות סו.). וכן בדברי 'בעל המאור' (בסוף מסכת פסחים): "ולספירת העומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפשנו לחרבן בית מאויינו". כך, נוהגים אנו היום לומר לאחר הספירה "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש... ".

האם ישנה הקבלה בנקודה זו בין שתי המצוות? האם בשתיהן מדובר על אותה זכירה?

הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל מבחין בין זכירה שהינה בבחינת זכר חורבן הבית ובין זכירה שהיא זיכרון המקדש בבנינו ובתפארתו.

במצוות לולב אנו מקיימים זכר לקיומו של המקדש, זכר לטוב המרומם והנפלא של הבית שעה שהכהנים בעבודתם ולויים בשירם ובזמרם. לעומת זאת, בספירת העומר אנו מקיימים זכר לחורבן הבית, מתוך אבלות על חסרונו. זכרון המקדש מורכב משני הפנים הסותרים ומשלימים זה את זה; זכר המקדש מתוך אבלות, כמו גם מתוך שמחה.

מורכבות אינה דבר חדש עבורנו, גם לא האמונה, "ולירושלים עירך ברחמים תשוב".

***

עם סיום תפקידי כעורך דף קשר ברצוני להודות מכל הלב לכל אותם אנשים שבזכותם הדף יוצא לאור בכל שבוע (ובכללם: הכותבים, המקלידים, המפיצים, המהדקים, עובדות המשרד, עורכי מהדורת האינטרנט ועוד). תודה לעורך הקודם, נתנאל הכט, אשר למדתי ממנו רבות. תודה לעורך בפועל, יונתן צווכר, אשר הוכיח לי שאפשר לעבוד בכיף גם כשהגישות לא תמיד זהות. תודה מיוחדת גם לאנשים הטובים באמצע הדרך שהעירו הערות מועילות, עזרו בהגהות, דיווחו על חדשות והציעו כותרות נחמדות.

אם במהלך התקופה פגעתי במישהו, הדבר היה בלא כוונה, ואני מבקש סליחה ומחילה. במסגרת התפקיד נאלצתי, לא פעם, לדחות מאמרים שהוגשו, ו'לשפץ' מאמרים שפורסמו, עשיתי זאת מתוך מחשבה על טובת העלון והישיבה בלבד, ואם פגעתי במישהו בכך, אני מתנצל.

בעבודתי, שמתי לי למטרה להרחיב את מעגל הכותבים (כך שגם חבר'ה משיעורים נמוכים ובני חו"ל יטלו חלק במשימה), וזאת מתוך מחשבה שמעורבות בדף קשר יכולה לשמש כמנוף למעורבות נרחבת בחיי הישיבה.

השתדלתי, יחד עם שותפיי לתפקיד, לשמור על האיזון שבין עלון מעניין ומושך ובין עלון רציני המייצג את הישיבה, ואני מקווה שהצלחנו בעז"ה לעמוד בכך.

ברצוני להודות לראשי הישיבה ורבניה, ששמירת הקשר עם חיילינו עומדת לנגד עיניהם, המאפשרים קיום מסגרת זו. התורה המופצת כאן – תורתם היא.

בהצלחה לעורך החדש, רונן כץ, שתזכה להגדיל תורה ולהאדירה, ולהרבות חיוכים של אושר ושמחה.

אלדד פרקש