שבת חול המועד פסח י"ז ניסן ה'תשס"ב, גליון מספר 854

ידועה ומוכרת ההלכה על פיה לא רק בימות הפסח, אלא בכל השנה כולה, יש לסמוך גאולה לתפילה. ביטוי חריף להלכה זו אנו מוצאים בפיו של ר' יוחנן: "איזהו בן העולם הבא – זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית" (ברכות ד:). ויש לתמוה, הגם שהדבר נשמע כרעיון יפה, מדוע לאדם שכר כה גדול כזכייה בחיי עולם הבא? מהו הרעיון הכל-כך עקרוני ומהותי בדבר?

רבינו יונה מביא שני תירוצים, ואנו נביא את השני מביניהם:

"מפני שכשמזכיר גאולת מצרים ומתפלל, מיד הוא מראה שבוטח בה' בתפלה, כיון שמבקש ממנו צרכיו... וכיון שמזכיר עכשיו אותה הגאולה שבטחו אבותינו בה' והצילם ומתפלל מיד, נמצא שגם הוא בוטח בו שיענה אותו, כמו שענה לישראל ובעבור שבטחו בו, ומפני זה מזכיר אותה הגאולה ומתפלל מיד. והבטחון הוא עיקר היראה והאמונה, ולפיכך זוכה בסיבתו לחיי עולם הבא"            (ברכות ב: באלפס).

אדם הפונה לאלוקיו לבקשת צרכיו מתוך הכרתו בגאולת הקב"ה שהוציאנו מארץ מצרים, משדר בטחון בה', וזהו הבסיס לבקשותיו.

"בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים", אין העניין רק בזכירת גאולת העבר או השתלשלות המאורעות מן הגאולה ועד דורינו. יש משמעות עקרונית לחוות בימינו את אותו בטחון של "ויצעקו בני ישראל אל ה'", ולצפות באמת ובתמים ל"וישמע אלקים את נאקתם ויזכר אלקים את בריתו..." (שמות ב, כד).

"הבטחון הוא עיקר היראה והאמונה", בתקופה הקשה העוברת על עם ישראל, אנו סומכים תפילתנו לגאולתנו, ובוטחים באבינו שבשמים שיושיענו.

המקום ירחם עלינו, ויוציאנו מצרה לרוחה ומאפלה לאורה, ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו.

שבת שלום ופסח כשר ושמח

אלדד פרקש ויונתן צווכר