עלון ישיבת הר עציון לתלמידי הישיבה המשרתים בצבא
hatsi

מעמד קנייני קידושין / גיל מרכוס

בשבוע שעבר עסקנו באופיים של קנייני קידושין. הפעם נעסוק במעמדם (דאורייתא או דרבנן) של אותם
קניינים. כפי שמתבקש, שאלת המעמד של קניין ספציפי, תלויה בשאלת המקור שלו. אי לכך, נסקור תחילה את
המקורות אותם מביאה הגמרא לכל אחד מן הקניינים:
קידושי ביאה - הגמ' (ט:) מביאה שני פסוקים אפשריים:

"ובביאה מנא לן? אמר ר' אבהו א"ר יוחנן: דאמר קרא (דברים כב כב) 'בעולת בעל' - מלמד שנעשה לה בעל על ידי בעילה... ששנה
רבי: (שם כד א) '[כי יקח איש אשה] ובעלה' - מלמד שנקנית בביאה".

כך או כך, קידושי ביאה מפורשים בפסוק. אי לכך מעמדם מדאורייתא - מובטח.
קידושי שטר - הגמ' (ה.) לומדת קידושי שטר בהיקש: "ויצאה והיתה - מקיש הויה ליציאה. מה יציאה בשטר
אף הויה נמי בשטר".
קידושי כסף - הגמ' (ב.) לומדת קידושי כסף בגזירה שווה: "גמר קיחה קיחה משדה עפרון..." [בגמ' לקמן (ג:)
מובא מקור אחר ("ויצאה חנם אין כסף..."), וייתכן שקיים אף מקור שלישי בדף ד: - צורת לימוד אחרת משדה
עפרון (לא בגזירה שווה, אלא בגילוי מילתא ש"קיחה" הוי לשון קנין בכסף). בכל אופן, הראשונים התייחסו
לגזירה שווה משדה עפרון כמקור המרכזי].
דיון לגבי מעמדו של קניין כסף (דווקא), התעורר סביב גמרא המופיעה בכמה וכמה מקומות בש"ס:
"... ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה... תינח דקדיש בכספא, קדיש בביאה מאי איכא למימר?..." (גיטין לג.).
נחלקו הראשונים, מדוע לגמרא ניחא לומר שרבנן הפקיעו את הקידושין, כאשר מדובר על קידושין שנעשו
בקנין כסף, יותר מאשר בקנין ביאה. ר' גרשום ורבותיו של רש"י טענו, שהסיבה היא שקידושי כסף הם
מדרבנן - ואתי רבנן ומבטל דרבנן. רש"י עצמו חולק על רבותיו מכל וכל, וטוען שקידושי כסף מדאוריתא -
שהלא נלמדו בגזירה שווה! על טענה זו, יכולים רבותיו של רש"י להשיב בשתי דרכים:
[א] אמנם דבר הנלמד בגזירה שווה הוי מהתורה, אך גזירה שווה זו, ספציפית, בעייתית. תירוץ כזה, יכול
להתבסס על נקודה העולה בתוספות (ב. ד"ה וכתיב), שיש חוסר התאמה בין ה"קיחות": "... אע"ג דלא דמי,
דקיחה דהכא (שדה עפרון) קיימא אכסף של שדה, וקיחה דאשה לא קיימא אכסף של אשה - אלא אאשה
עצמה".
[ב] יתכן שלדעתם דבר הנלמד בגזירה שווה - הינו דרבנן (בהקשר למעמד י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן, עיין
ברמב"ם - ספר המצוות שורש ב, ובהשגות הרמב"ן עליו).
סביב דברי הרמב"ם בנדון (אישות א:ב, ג:כ) - שביאה ושטר מדאורייתא, וכסף מ"דברי סופרים", התעורר
הויכוח על מעמד קידושי כסף, ובכלל על מעמד דבר הנלמד בי"ג מידות, במלוא עוצמתו (ראה השגת הרמב"ן
לספר המצוות, שם, אות ה). אמנם, לגבי דעתו הסופית של הרמב"ם בנושא ישנן עדויות על תיקוני גרסאות
שערך ב'משנה תורה', ואכמ"ל. אף על פי כן, נוכל להעזר בתשובה שכתב הרמב"ם, כאשר חשב עדיין שקידושי
כסף מדרבנן, בכדי להבין מדוע לא נתעורר דיון דומה לגבי קדושי שטר (אי הם מדאורייתא או מדרבנן). וזהו
תורף הדברים באותה תשובה:

"שאין כל דבר שלמדו אותו בהיקש או בגזירה שוה... דין תורה, עד שיאמרו חכמים בפירוש שהוא מן התורה... וכאן יש לשאול...
למה אמרת שהשטר מן התורה והכסף מדבריהם? והתשובה על זה שודאי כך הייתי אומר לולא הא דאמרינן בהדיא
..." (שו"ת
הרמב"ם, סימן שנה).

הרמב"ם קובע שדבר הנלמד במידות או בהיקש, והעידו עליו בתלמוד שהוא מהתורה, מעמדו דאורייתא. לגבי
קידושי שטר, הבין הרמב"ם, שיש עדות (בסוגיא בקידושין ט:) שהם מהתורה. הסברה שעולה בגמרא שם,
ששטר מקדש מדאורייתא, היא: "הואיל וגומר ומוציא - גומר ומכניס". כלומר, ידוע לנו ששטר מועיל
מדאורייתא בפירוק אישות - גט, ועל כן יש סברה חזקה שיועיל גם ביצירתה, מדאורייתא.

לעמוד הראשי החדשות מאמר השבוע מאמר השבוע מכתב מהשטח חצי שיעור


ארכיון דף קשר קובץ וורד להדפסה חפש בדפי הקשר עשה מנוי לדף קשר כתוב לדף קשר