|
באמצע נאומו של משה רבינו, ערב הכניסה לארץ, הוא מפסיק לפתע את נאומו ומחליט לקיים מצווה - הבדלת ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי. למה דווקא עכשיו זה כל כך דחוף לעשות זאת? יתרה מזאת: ערי מקלט אלו לא יהיו "פעילים" עד שלא יבדילו את אלו שבעבר הירדן המערבי, אז מה כל כך דחוף בהבדלתם דווקא כרגע? הגמרא במסכת מכות (י.) מתרצת: "אמר (משה): מצוה (ש)באה לידי ולא אקיימנה"? - אך למה דווקא בשלב זה של הנאום?
הגמרא (מכות ט:) תמהה על כך שבשני עברי הירדן יש מספר שווה של ערי מקלט למרות שהשטח והאוכלוסייה קטנים יותר בעבר המזרחי, ומתרצת - "אמר אביי: שכיחי רוצחים, דכתיב - 'גלעד קרית פועלי און עקובה מדם'. מאי 'עקובה מדם'? א"ר אלעזר - שהיו עוקבין להרוג נפשות".
וקשה! הרי הגמרא הביאה פסוק שמראה שהיו הרבה רוצחים במזיד, ואלו מדברים על הצורך בערי מקלט להורגים בשוגג! מה הקשר בין השניים?
מורי ורבי, הרב משה ליכטנשטיין, תירץ שהדברים תלויים זה בזה. במקום שבו חיי אדם אינם מספיק חשובים - ייגרמו הרבה תאונות (רציחות בשוגג), ובמקביל גם יהיו יותר קיצוניים שירחיקו לכת וירצחו גם במזיד.
זהו המסר של ערי המקלט: המלחמה נגד זילות ערכם של חיי אדם.
יתכן שזה היה חששו של משה רבינו. דווקא ההתנחלות בעבר הירדן המזרחי, שלא תוכננה מראש, יכולה להביא את בני ישראל להרגשה של כח ועוצמה עקב הניצחון המזהיר. משה רבינו חושש שהרגשה זו תביא לזילות בערכם של חיי אדם, ואם היום מזלזלים בחייהם של אויבים - מחר ייתכן שיזלזלו גם איש בחיי רעהו. על כן, לאחר תיאור כיבוש עבר הירדן המזרחי (בסוף הפרשה הקודמת), משה מסביר לעם באילו תנאים הוא יוכל לשבת בארץ הנכבשת וההולכת להיכבש. משה פותח בפרשיה הקודמת באזהרה להתרחק מעבודה זרה, ומיד אחר כך - ובאותה רמת חשיבות - מבדיל את ערי המקלט. כך הוא מדגיש תנאי מהותי לישיבה בארץ - שמירה על ערכם של החיים.
|
