בע"ה שבת פרשת ואתחנן - נחמו, י"א במנחם-אב תש"ס, גליון מספר 769
"עלה ראש הפסגה, ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא
תעבר את הירדן הזה". (דברים ג', כז)
פסוק זה מתמיה משתי סיבות. אחת, מדוע צווה משה לראות את הארץ דווקא בסדר זה של כיוונים
- מערבה, צפונה, דרומה ולבסוף מזרחה - ולא בסדר גיאוגרפי הגיוני (בכיוון השעון או כנגדו)? שתיים,
מדוע נצרך משה להסתכל מזרחה, הרי הוא נמצא מזרחית לארץ ישראל, בעבר הירדן, והסתכלות לצד
מזרח פירושה הסתכלות לחוץ לארץ.
תמיהות אלו מתעצמות כשקוראים מה אירע בסופו של דבר:
"ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו, ראש הפסגה אשר על פני ירחו, ויראהו ה'
את כל הארץ, את הגלעד עד דן, ואת כל נפתלי ואת ארץ אפרים ומנשה ואת כל
ארץ יהודה עד הים האחרון, ואת הנגב ואת הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד
צער". (דברים ל"ד, א-ג)
כשעולה משה להר נבו, ה' מראה לו את הארץ משלושה כיוונים בלבד - צפון, מערב ודרום, ואין הוא
מראה לו את צד מזרח. אם כן, מדוע מצווה ה' את משה להסתכל לכל הכיוונים בסדר מסויים, ובסופו
של דבר מראה לו סדר אחר של כיוונים כשצד מזרח לא כלול בו?
ניתן להסביר כי הקב"ה רוצה ללמדנו שהשתוקקותנו צריכה להיות מופנית למקום הקדוש ביותר
בארץ, אחר כך לשאר איזורי הארץ, ובסופו של דבר עם כל השתוקקותנו לארץ ישראל, יש לזכור גם את
ארצות הנכר, את הגלות. בכך, ניתן יהיה להבחין בקדושתן וטובתן של ירושלים בפרט וארץ ישראל
בכלל לעומת הגלות. לכן מצווה הקב"ה על משה להסתכל מערבה, לכיוון ירושלים, אחר כך צפונה
ודרומה לכיוון שאר אזורי הארץ, ובסופו של דבר מזרחה - לחוץ לארץ.
כל זה רצה הקב"ה ללמדנו בציוויו למשה, אך כאשר מראה הקב"ה למשה את הארץ בפועל, בא הוא
ללמדנו את חשיבותה של ארץ ישראל כחטיבה ארצית אחת, מנותקת מדרגות שונות של קדושה,
ומנותקת מארצות הנכר והגלות הסובבות אותה. לכן, אין הוא מראה למשה את צד מזרח, את ארצות
הנכר, ואת ארץ ישראל הוא מראה לו בסדר גיאוגרפי, בלא העדפת איזור אחד על משנהו.
מכתבים למערכת: הרב אמנון בזק; יהודה פלס
בן פטורא ועוד שניים / יעקב בן קטורה
