בדין תפילה בציבור תוך זמן קריאת שמע [1] / הרב שלמה לוי
שאלה:
כאשר מסיבות מבצעיות אין אפשרות לקיים תפילה בציבור תוך זמן קריאת שמע, האם עדיף שיתפלל כל אחד ביחידות, או שיקרא קריאת שמע ביחידות ללא ברכותיה ואחר כך יקיימו תפילה בציבור? אותה שאלה קיימת גם לענין תפילת ערבית בציבור לפני צאת הכוכבים.
תשובה:
חשיבות תפילה בציבור ידועה ומפורסמת, וכדברי הגמרא בברכות ו'.: "אין תפילתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור", וכך פסק הטור בסימן צ' באורח חיים: "...לא יתפלל אדם אלא בבית הכנסת עם הציבור...". וכבר האריכו בזה ראשונים ואחרונים, ולכן ודאי יש לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להתפלל בציבור, ובמסגרת צבאית יש לזה חשיבות מיוחדת גם מצד המסגרת. אלא שבנידון דידן יש מקום לומר, שעדיף להתפלל ביחידות ובזמנה, מאשר לומר שוב ק"ש בתוספת ברכותיה יחד עם הצבור שלא בזמנה, שהרי שתי בעיות הלכתיות יש בזה:
א. ברכות קריאת שמע אינן נאמרות יחד עם קריאת שמע של חובה, אלא בזמן שבו אי אפשר כלל לקיים מצות קריאת שמע.
ב. קריאת שמע העיקרית שבה מקיימים את המצוה מדאורייתא, נאמרת ללא ברכה לפניה, וכידוע בכל מצוה קיימת חובת ברכה לפני קיום המצוה.
ולכן יש לברר מה עדיף במקרה כזה, ונחל בבעיה הראשונה:
נראה לכאורה לומר, שבעיה זו תלויה במחלוקת ראשונים בהבנת הקשר בין קריאת שמע לברכות שלפניה ולאחריה. הרשב"א בתשובה ס' שי"ט (הובא בבית יוסף סימן ס'), נשאל בנידון - מי שכבר יצא ידי חובת קריאת שמע, האם יאמר את הברכות, וכתב: "ומיהו מסתברא שחוזר ואומר ברכות בפני עצמן בלא קריאת שמע, ואף על פי שברכות לפני קריאת שמע ניתקנו, לאו ברכות של קריאת שמע - כדי שתאמר היאך יברך שלא על הקריאה? וכך הסכימו הגאונים ז"ל שהרי אינו מברך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקרוא את השמע". העולה בפירוש מדבריו שברכות קריאת שמע ביסודן עומדות לעצמן ולא קשורות לקריאת שמע כברכת המצוות, ולכן ניתן לאמרם בנפרד. וכתב שם הרשב"א שכך נראה בדעת הרמב"ם. נראה לכאורה שגם המאירי סובר כך שכתב בריש ברכות: "...שאין נוסח ברכות אלו - אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקרוא את שמע... אלא שאנו מספרים סדרי הערב היום ושבח של תורה ועניני הגאולה", וכן נראה דעת תוספות ר"י בברכות ועוד. לעומת זאת מדברי הרא"ה (מובאים בבית יוסף אורח חיים סימן מ"ו) נראה בפירוש שברכות קריאת שמע הם כברכות המצוות, וכתב שרבי - שהיה אומר בתחילה רק פסוק ראשון - יכול היה לחזור ולברך רק כיון שעדיין חייב בקריאת שמע דרבנן, ומשמע שללא חיוב קריאת שמע כלל, אינו רשאי לברך. וכך נראית דעת הרמב"ן ועוד ראשונים, (עיין בספר פרי יצחק ס"א שמוכיח באופן ברור שזו דעת האור זרוע בס' כ"ה).
והנה בשו"ת משכנות יעקב (סימן פ'), יצא להוכיח מהגמרא נגד שיטת הרשב"א והגאונים, ולדעתו אין לברך ברכות קריאת שמע אחרי שכבר יצא ידי חובת קריאת שמע כמו בכל שאר ברכות המצוות, ורק אם מסיבה שהיא, לא יכול היה לברך בזמן, התירו לו לברך אחרי הקיום של המצוה. עיקר הוכחתו משתי גמרות:
א. הגמרא בדף י"ג: מביאה: "תנו רבנן 'שמע ישראל ה' א-לוהינו ה' אחד' - זו קריאת שמע של ר' יהודה הנשיא... בר קפרא אומר אינו חוזר וגומר, רבי שמעון ברבי אומר חוזר וגומרה".
ומקשה בעל המשכנות יעקב לדברי הגאונים: "אם כן מאי טעמא דמאן דאמר אינו חוזר וגומרה", זאת אומרת, אם יכול היה לומר הברכות לאחר שכבר קיים מצות קריאת שמע, מדוע סובר בר קפרא שרבי אינו חוזר וגומרה? הרי יכול היה לקיים מצות הברכות. לכן מסביר המשכנות יעקב שעיקר דין הברכות, זה דוקא קודם קריאת שמע ולא אחריה, ולאחריה יש רק תשלומין, ולכן סובר בר קפרא שאין לחייב את רבי בתשלומין. ודבריו לכאורה תמוהין, שהרי לגבי תשלומי תפילה מצינו שדוקא מי שנאנס יכול להתפלל תשלומין, ומי שמזיד כלל לא מאפשרים לו זאת. ולכן נראה שלו היה מדובר בתשלומין היה ודאי צריך לאפשר לרבי לחזור ולגומרה. לולא דבריו אפשר לומר שבאמת כדברי הרשב"א - ניתן לברך גם אחרי קריאת שמע, אלא שלרבי היה דין כעין דינו של רשב"י בשבת י"א: שפטור משום שתורתו אומנותו, וכך מפורש במאירי ובראשונים שרבי נפטר מטעם זה, ולכן סובר בר קפרא שאינו חוזר וגומרה. ופרט לזה, הרי בר קפרא נחלק על ר"ש ברבי בזה, ויכול היה הרשב"א לומר, שזוהי בדיוק נקודת המחלוקת ביניהם, והוא - הרשב"א, סובר שהלכה כר"ש שבאמת חוזר וגומרה.
ב. הוכחה שניה של המשכנות יעקב היא מהגמרא בברכות י"א:. הגמרא מוכיחה שם באמירת קריאת שמע של הכהנים בבית המקדש, שברכות קריאת שמע אינן מעכבות זו את זו, כלומר שכל ברכה יש לה קיום ומצוה נפרדת גם אם לא ברך את הברכה השניה. הוכחתו מכך שהכהנים ברכו רק ברכה אחת, ושאלו שם בגמרא: "מאי ברכה אחת - אמר רבי שמעון בן לקיש יוצר אור... אי אמרת בשלמא יוצר אור - היינו אין מעכבות זו את זו, דלא קאמרי אהבה רבה, אלא אי אמרת אהבה רבה - מאי ברכות אין מעכבות, דילמא האי דלא אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמן יוצר אור וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי". ומקשה בעל המשכנות יעקב, אם כדברי הרשב"א שתמיד יכולים לומר הברכות אחר-כך - גם אם אמרו בתחילה יוצר אור, יתכן שיאמרו אחר כך אהבה רבה ויעשו זאת מחוסר פנאי, ואם כן מה ההוכחה שברכות אינן מעכבות זו את זו? לכן מסיק המשכנות יעקב, שרק לגבי יוצר אור דלא מטא זמנא - התירו לאמרה אחר אמירת קריאת שמע, וכעין ברכת הטבילה שהתירו לאמרה לאחר הטבילה, אולם ברכה שיכול היה לומר קודם - אין לאמרה אחר כך.
ולכאורה גם לראיה זו יש תשובה, וכעין שאמרנו במקרה של רבי, שכיון שיכלו להגיד אהבה רבה ולא אמרו - כנראה שנפטרו מברכה זו, ולכן לא אמרו אותה אחר כך. לו לא פטרו אותם, היו אומרים אותה יחד עם יוצר אור, ורק לגבי יוצר אור שלא מטא זמנא אין הוכחה שפטרו אותם שהרי כלל לא התחייבו, ואם כן לא שייך לפטור אותם למפרע. בר מן דין, כפי שמציין הפרי-יצחק, כל זה שם בגמרא רק להוא אמינא.
נראה א"כ, שניתן לדחות את ראיות המשכנות יעקב נגד שיטת הרשב"א.
והדרינן לדוכתא - יש מחלוקת ראשונים בשאלה האם ברכות קריאת שמע הן בעלות ערך וקיום עצמאי גם ללא חיוב קריאת שמע, או שיש להתיחס אליהם כאל ברכות המצוות שאין לאמרם לאחר המצוה. כיון שהבית יוסף בסימן מ"ו הביא דברי הרשב"א ללא חולקים, והרמ"א והמשנה ברורה ושאר אחרונים שם לא חלקו עליו, נראה ברור שנפסקה הלכה כרשב"א, ולכן אפשר במקום הצורך לומר ברכות קריאת שמע לאחר יציאת ידי חובת קריאת שמע מדאורייתא.
הנה ידועים ומפורסמים ב"שערים המצוינים בהלכה", דברי הפרי יצחק בס"א שעסק בנידון דידן, ופסק שעדיף להתפלל ביחידות תוך זמן קריאת שמע מלהתפלל לאחר מכן בציבור. עיקר טעמו, שאף אם נקבל דברי הרשב"א שיש מקום לברכות לאחר קריאת שמע, עדיין קיימת הבעיה השניה - שהרי מקיים מצות קריאת שמע ללא ברכת המצוות לפניה, שהרי קורא קריאת שמע בנפרד, וזו לדעתו סיבה מספקת על מנת לדחות מצות תפילה בציבור.
נראה לכאורה לאחר בקשת מחילה, שיש להוכיח להלכה שלא כדבריו, אלא עדיף להתפלל בציבור, כיון שכידוע ברכות אינן מעכבות את קיום המצוה, ולכן כשאי אפשר לברך יקיים מצות קריאת שמע ללא ברכה לפניה, וחילי מהדין המקביל לענייננו בתפילת ערבית.
איתא בברכות דף ב'.: "מאימתי קורין את שמע בערבית", ומסקנת הגמרא לכאורה שמצאת הכוכבים.
רש"י, תוספות ושאר ראשונים על אתר תמהים - הלוא מנהגם היה להתפלל ערבית טרם צאת הכוכבים, ולכאורה זה בניגוד למשנה ולגמרא? בראשונים תירוצים רבים (ע"ש בתוספות, רבינו יונה רא"ש ועוד). כללית ניתן לחלק את התירוצים לשלוש שיטות עיקריות:
א. דעת רש"י שיוצא ידי חובת קריאת שמע על המיטה.
ב. דעת ר"ת שסומכים להלכה על שיטת ר"י או על שאר השיטות, שמדאורייתא יוצאים ידי חובת קריאת שמע בפלג המנחה.
ג. שיטת הגאונים שעקרונית כרש"י, אולם מפאת השאלה שהרי לא מברך על קריאת שמע, הציעו הצעות שונות. למשל - רב עמרם גאון אומר שיברך: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על קריאת שמע" (ועוד הצעות ע"ש ברא"ש ובתר"י). נראה שיסוד מחלוקתם בשאלה הנ"ל - האם ניתן לוותר על ברכת המצוות לצורך תפילה בציבור - שיטת רש"י, או שברכת המצוות חשובה יותר -שיטת התוספות. (בדרך-אגב אומר, שגם התוספות החולקים על רש"י, לא הקשו כיצד מפריד את ברכות קריאת שמע מאמירת קריאת שמע, ואמנם - הברכות כאן נאמרות קודם לקריאת שמע, וזה בניגוד למצב בבוקר. אולם עדיין יש מרחק זמן גדול בין הברכות לקריאת שמע שעל המיטה, ולכן נראה שדעתם כדברי הרשב"א, שאין זו ברכת המצוות בלבד).
אם כנים הדברים, נותר לנו לברר מה ההלכה במחלוקת זו בין רש"י לר"ת.
והנה בשולחן ערוך בסימן רל"ה פסק מרן: "ואם הציבור מקדימים לקרוא קריאת שמע מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן קריאת שמע קורא קריאת שמע בלא ברכות". נחלקו האחרונים בהבנת פסק זה: הט"ז מבין, שבעצם סומכים על דברי ר"ת שיוצאים כבר אז ידי חובת קריאת שמע דאורייתא, וזה בעקבות המרדכי - שמי שלא סומך על ר"ת מחזי כיוהרה, ולכן קריאת שמע שקורא פעם נוספת זה לחומרא בעלמא ולא מעיקר הדין, שהרי כבר יצא. אם כדברי הט"ז הרי שאין להוכיח מכאן לגבי השאלה דלעיל, שהרי השאלה כלל לא מתעוררת, כיון שיוכל לצאת ידי חובת קריאת שמע עם הציבור. אולם הפרי מגדים (משבצות זהב אות ב'), חלק על דברי הט"ז: "ומה שהקשה על דברי המחבר, הנה דעת המחבר משמע שעיקר זמנה מצאת הכוכבים דוקא וקורא בבית הכנסת עם הברכות, ולא יתכוון לצאת בה, ובצאת הכוכבים מתכוון לצאת. וכן משמע בלבוש, וברכות עיקרן לאו לקריאת שמע נתקנו". ובהמשך דבריו מציע הפרי מגדים שיעשה תנאי. ובמשנה ברורה (אוט ט') כתב: "ולא יכוון אז לצאת ידי חובת קריאת שמע", ובשער הציון (אות ט') הרחיק לכת עוד יותר, וכתב שאפילו לא יעשה תנאי כעצת הפרי מגדים, אלא יסמוך רק על קריאת שמע שקורא אחר צאת הכוכבים: "משום דמבאור הגר"א וכן מכמה אחרונים משמע, דאין כאן ספק כלל - דדעת ר"ת יחידה היא". וכן משמע בערוך השולחן ועוד, שהלכה כרש"י; ודעת המחבר כרש"י. ולפי המשנה ברורה - במקרה זה שבפירוש לא נתכוון לצאת, אפילו לפי שיטת ר"ת עדיף שיתפלל בציבור ויקראנה שוב מאוחר יותר בלא ברכותיה, מאשר שיתפלל כעת ביחידות.
הן אמנם מובא במעשה רב, שהגר"א נהג להעדיף תפילה ביחידות, וכנראה שסמך על הגאונים שלא קבלו את רש"י ואת ר"ת, אלא שגם הפתרונות שלהם לומר ברכה מיוחדת או שלא לסמוך גאולה לתפילה לא התקבלו על ידו (ובזה כרש"י ור"ת שלא הציעו לעשות כגאונים), ולכן נהג להתפלל ביחידות. יתכן שגם הגר"א היה מודה, שלו היה מצב קבוע, כמו שהיה בזמן הראשונים: "שמתוך הדחק נהגו כן, ואילו לא היו קורין את שמע ומתפללין תפילת הערב עד צאת הכוכבים היה כל אחד הולך לביתו ולא היו מתפללין בציבור" - היה מורה להלכה כדברי הראשונים, ורק במצב שבדרך כלל היה מניין בזמן, העדיף תפילה ביחידות על פני ציבור שמתפללין קודם זמנה. בכל אופן, דברי הגר"א שיטת יחיד הן. המחבר והמשנה ברורה פסקו לא כך, אלא שיתפלל בציבור, וכן הסכימו האחרונים. ואף על פי שתר"י והגאונים הציעו דרכים, כדי לברך קודם קריאת שמע דאורייתא ברכה כל שהיא, להלכה לא נפסק כך, וכבר תמהו בזה הפוסקים (עיין בשו"ת הרשב"א סימן ס"ט ובשו"ת הרשב"ש סימן רל"ח ועוד). הסיכום בעניין זה כפי שכותב בשו"ת זרע אמת: "אך מנהג העולם ופסק מרן שקורין אותה בלי ברכה" - וכנראה משום שלא רצו לברך ברכה שלא ניתקנה על ידי חז"ל ולא מובאת בגמרא. ובאמת חז"ל לא תיקנו ברכה מיוחדת לזה, כיון שבמצב רגיל הרי ברכות קריאת שמע מקיימות תפקיד זה, ומצינו כמה ברכות שהגאונים תיקנו מעצמם, ואילו הפוסקים שאחריהם פסקו שאין לאמרם כיון שלא נתקנו על ידי חז"ל, ואכמ"ל.
העולה מדברינו, שיש להוכיח מכאן שעדיף להתפלל בציבור אף-על-פי שקורא קריאת שמע של חובה ללא ברכה לפניה, וגם הפוסקים שסוברים כר"ת - אין הכרח לומר שהיו מעדיפים ברכת המצוות על תפילה בציבור, אלא שלדעתם במקרה כזה אין בעיה כזו. יתכן שהפרי-יצחק הבין במחבר כט"ז, אולם ראינו שלא כך להלכה.
מסקנת הדברים לנדון דידן - ניתן להתגבר על שתי הבעיות שהוזכרו בתחילה, ולכן יש לקיים את המניין לאחר זמן קריאת שמע. אמנם יש בזה עוד שתי בעיות שלא אדון בהם עתה:
א.עניין עשיית מלאכה טרם תפילה, שהרי אם ידחו את זמן התפילה ברור שיצטרכו לעשות מלאכה, וכבר דן במעין זה הרב עמיטל בעלון שבות מס' 75, והעלה שניתן להמתין לצורך תפילה בציבור, אפילו ששם מדובר היה רק על מנת לאפשר לאחרים להצטרף למניין ולא היה מדובר בתפילה ביחידות.
ב.בעיה שניה מצד דברי עולא בברכות י"ד: "אמר עולא - כל הקורא קריאת שמע ללא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו", ואם כן, כיצד יקרא קריאת שמע לפני התפילה ללא תפילין, וכבר דן בזה הגאון הרב עובדיה יוסף ביביע אומר ח"א ס"ד והסיק שהעושה כן אינו עובר על דברי עולא ע"ש.
כלל העולה מדברנו
בשעת הצורך יש להעדיף תפילה בציבור לאחר זמן קריאת שמע על פני תפילת יחידים, וכך פירש בשו"ת בניין ציון. וכן עולה דרך אגב מדברי היביע אומר הנ"ל, אם כי לא דן בשאלה זו. וכן הוכיח לנכון בספר תפילה בציבור מדברי המשנה ברורה סי' מ"ו אות ל"ב (עיין שם בפרק ג' הגהה ע"ב), וכן נראה מדברי הרב משאש בספרו תבואת שמש (וכאגב אעיר על דבריו שם, שכתב שמי שאינו מתפלל ותיקין אין תועלת באמירת קריאת שמע דוקא לפני הנץ. ולפלא על דבריו, שהרי שיטת תר"י שעיקר התועלת בותיקין שאומרים קריאת שמע קודם הנץ, שהרי עיקר זמנה קודם הנץ ורק בדיעבד אפשר לסמוך על דברי ר"י שכן ישראל בני מלכים ואכמ"ל).
אמנם למעשה יש להזהר בזה בשני דברים :
א. שאכן כולם יזכרו ויזכירו זה לזה לומר קריאת שמע ביחידות בזמנה; והעצה לזה - שיאמר ברכות השחר וקורבנות עד הודו, ושם כבר יש קריאת שמע, ויאמר אז לפחות ב' פרשיות.
ב. כל זה בתנאי שיכולים לקיים המניין לפני סוף שעה רביעית, שהוא סוף זמן תפילה. ברור שאם לא כן עדיף להתפלל ביחידות מלאבד זמן תפילה. לסיום אומר, שדוקא במסגרת צבאית יש חשיבות לעמוד על תפילה בציבור, אם כדי לצרף אנשים שלולא זה לא מתפללים, ואם על מנת לשמור על המסגרות, והנלע"ד כתבתי.