| בדין תפילה בציבור תוך זמן קריאת שמע - חלק א' / הרב שלמה לוי |  |
|||
|
||||
בס"ד פרשת שמיני, ניסן
התש"ן, גיליון מס' 229
ביטוי זה - "וידום אהרן" - הפך לסמל ולשם-דבר בתודעה היהודית. כמה עז רוח - ואמונה בה', היו דרושים לאהרן, שהצליח לכבוש את זעמו הטבעי. כעסו המבקש להתפרץ, לא מצא דרך לשבור את מחסום פיו שנשאר הדוק בחזקה. השכל - המבין כי אין לבוא בטרוניה כלפי "מלך ממית ומחיה" המנהיג את העולם בצדק וביושר, התגבר על הרגש - המבעבע בליבו פנימה, ומבכה חרישית על מות בניו האהובים: חז"ל, הכירו בגדלותו של אהרן - בכח שתיקתו: הלל לימדנו: "הווי מתלמידיו של אהרן", הדבר אמור לגבי "אוהב שלום ורודף שלום", אך נכון הוא גם לענין "וידום אהרן": עומדים אנו בפתח יום הזכרון לשואה ולגבורה, ובשעה שגדולי החוקרים, ההסטוריונים והפילוסופים, ינסו להסביר ולבאר, לתרץ או להקשות, נעמוד אנו מנגד ונדבק בדרכי מנהיגנו - "וידום אהרן".
דוד טי יוסף צבי רמון בדין תפילה בציבור תוך זמן קריאת שמע - חלק א' / הרב שלמה לוי[1]שאלה:כאשר מסיבות מבצעיות אין אפשרות לקיים תפילה בציבור תוך זמן קריאת שמע, האם עדיף שיתפלל כל אחד ביחידות, או שיקרא קריאת שמע ביחידות ללא ברכותיה ואחר כך יקיימו תפילה בציבור? אותה שאלה קיימת גם לענין תפילת ערבית בציבור לפני צאת הכוכבים.תשובה:חשיבות תפילה בציבור ידועה ומפורסמת, וכדברי הגמרא בברכות ו'.: "אין תפילתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור", וכך פסק הטור בסימן צ' באורח חיים: "...לא יתפלל אדם אלא בבית הכנסת עם הציבור...". וכבר האריכו בזה ראשונים ואחרונים, ולכן ודאי יש לעשות כל מאמץ אפשרי כדי להתפלל בציבור, ובמסגרת צבאית יש לזה חשיבות מיוחדת גם מצד המסגרת. אלא שבנידון דידן יש מקום לומר, שעדיף להתפלל ביחידות ובזמנה, מאשר לומר שוב ק"ש בתוספת ברכותיה יחד עם הצבור שלא בזמנה, שהרי שתי בעיות הלכתיות יש בזה:א. ברכות קריאת שמע אינן נאמרות יחד עם קריאת שמע של חובה, אלא בזמן שבו אי אפשר כלל לקיים מצות קריאת שמע. ב. קריאת שמע העיקרית שבה מקיימים את המצוה מדאורייתא, נאמרת ללא ברכה לפניה, וכידוע בכל מצוה קיימת חובת ברכה לפני קיום המצוה. ולכן יש לברר מה עדיף במקרה כזה, ונחל בבעיה הראשונה: נראה לכאורה לומר, שבעיה זו תלויה במחלוקת ראשונים בהבנת הקשר בין קריאת שמע לברכות שלפניה ולאחריה. הרשב"א בתשובה ס' שי"ט (הובא בבית יוסף סימן ס'), נשאל בנידון - מי שכבר יצא ידי חובת קריאת שמע, האם יאמר את הברכות, וכתב: "ומיהו מסתברא שחוזר ואומר ברכות בפני עצמן בלא קריאת שמע, ואף על פי שברכות לפני קריאת שמע ניתקנו, לאו ברכות של קריאת שמע - כדי שתאמר היאך יברך שלא על הקריאה? וכך הסכימו הגאונים ז"ל שהרי אינו מברך אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקרוא את השמע". העולה בפירוש מדבריו שברכות קריאת שמע ביסודן עומדות לעצמן ולא קשורות לקריאת שמע כברכת המצוות, ולכן ניתן לאמרם בנפרד. וכתב שם הרשב"א שכך נראה בדעת הרמב"ם. נראה לכאורה שגם המאירי סובר כך שכתב בריש ברכות: "...שאין נוסח ברכות אלו - אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקרוא את שמע... אלא שאנו מספרים סדרי הערב היום ושבח של תורה ועניני הגאולה", וכן נראה דעת תוספות ר"י בברכות ועוד. לעומת זאת מדברי הרא"ה (מובאים בבית יוסף אורח חיים סימן מ"ו) נראה בפירוש שברכות קריאת שמע הם כברכות המצוות, וכתב שרבי - שהיה אומר בתחילה רק פסוק ראשון - יכול היה לחזור ולברך רק כיון שעדיין חייב בקריאת שמע דרבנן, ומשמע שללא חיוב קריאת שמע כלל, אינו רשאי לברך. וכך נראית דעת הרמב"ן ועוד ראשונים, (עיין בספר פרי יצחק ס"א שמוכיח באופן ברור שזו דעת האור זרוע בס' כ"ה). והנה בשו"ת משכנות יעקב (סימן פ'), יצא להוכיח מהגמרא נגד שיטת הרשב"א והגאונים, ולדעתו אין לברך ברכות קריאת שמע אחרי שכבר יצא ידי חובת קריאת שמע כמו בכל שאר ברכות המצוות, ורק אם מסיבה שהיא, לא יכול היה לברך בזמן, התירו לו לברך אחרי הקיום של המצוה. עיקר הוכחתו משתי גמרות: א. הגמרא בדף י"ג: מביאה: "תנו רבנן 'שמע ישראל ה' א-לוהינו ה' אחד' - זו קריאת שמע של ר' יהודה הנשיא... בר קפרא אומר אינו חוזר וגומר, רבי שמעון ברבי אומר חוזר וגומרה". ומקשה בעל המשכנות יעקב לדברי הגאונים: "אם כן מאי טעמא דמאן דאמר אינו חוזר וגומרה", זאת אומרת, אם יכול היה לומר הברכות לאחר שכבר קיים מצות קריאת שמע, מדוע סובר בר קפרא שרבי אינו חוזר וגומרה? הרי יכול היה לקיים מצות הברכות. לכן מסביר המשכנות יעקב שעיקר דין הברכות, זה דוקא קודם קריאת שמע ולא אחריה, ולאחריה יש רק תשלומין, ולכן סובר בר קפרא שאין לחייב את רבי בתשלומין. ודבריו לכאורה תמוהין, שהרי לגבי תשלומי תפילה מצינו שדוקא מי שנאנס יכול להתפלל תשלומין, ומי שמזיד כלל לא מאפשרים לו זאת. ולכן נראה שלו היה מדובר בתשלומין היה ודאי צריך לאפשר לרבי לחזור ולגומרה. לולא דבריו אפשר לומר שבאמת כדברי הרשב"א - ניתן לברך גם אחרי קריאת שמע, אלא שלרבי היה דין כעין דינו של רשב"י בשבת י"א: שפטור משום שתורתו אומנותו, וכך מפורש במאירי ובראשונים שרבי נפטר מטעם זה, ולכן סובר בר קפרא שאינו חוזר וגומרה. ופרט לזה, הרי בר קפרא נחלק על ר"ש ברבי בזה, ויכול היה הרשב"א לומר, שזוהי בדיוק נקודת המחלוקת ביניהם, והוא - הרשב"א, סובר שהלכה כר"ש שבאמת חוזר וגומרה. ב. הוכחה שניה של המשכנות יעקב היא מהגמרא בברכות י"א:. הגמרא מוכיחה שם באמירת קריאת שמע של הכהנים בבית המקדש, שברכות קריאת שמע אינן מעכבות זו את זו, כלומר שכל ברכה יש לה קיום ומצוה נפרדת גם אם לא ברך את הברכה השניה. הוכחתו מכך שהכהנים ברכו רק ברכה אחת, ושאלו שם בגמרא: "מאי ברכה אחת - אמר רבי שמעון בן לקיש יוצר אור... אי אמרת בשלמא יוצר אור - היינו אין מעכבות זו את זו, דלא קאמרי אהבה רבה, אלא אי אמרת אהבה רבה - מאי ברכות אין מעכבות, דילמא האי דלא אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמן יוצר אור וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי". ומקשה בעל המשכנות יעקב, אם כדברי הרשב"א שתמיד יכולים לומר הברכות אחר-כך - גם אם אמרו בתחילה יוצר אור, יתכן שיאמרו אחר כך אהבה רבה ויעשו זאת מחוסר פנאי, ואם כן מה ההוכחה שברכות אינן מעכבות זו את זו? לכן מסיק המשכנות יעקב, שרק לגבי יוצר אור דלא מטא זמנא - התירו לאמרה אחר אמירת קריאת שמע, וכעין ברכת הטבילה שהתירו לאמרה לאחר הטבילה, אולם ברכה שיכול היה לומר קודם - אין לאמרה אחר כך. ולכאורה גם לראיה זו יש תשובה, וכעין שאמרנו במקרה של רבי, שכיון שיכלו להגיד אהבה רבה ולא אמרו - כנראה שנפטרו מברכה זו, ולכן לא אמרו אותה אחר כך. לו לא פטרו אותם, היו אומרים אותה יחד עם יוצר אור, ורק לגבי יוצר אור שלא מטא זמנא אין הוכחה שפטרו אותם שהרי כלל לא התחייבו, ואם כן לא שייך לפטור אותם למפרע. בר מן דין, כפי שמציין הפרי-יצחק, כל זה שם בגמרא רק להוא אמינא. נראה א"כ, שניתן לדחות את ראיות המשכנות יעקב נגד שיטת הרשב"א. והדרינן לדוכתא - יש מחלוקת ראשונים בשאלה האם ברכות קריאת שמע הן בעלות ערך וקיום עצמאי גם ללא חיוב קריאת שמע, או שיש להתיחס אליהם כאל ברכות המצוות שאין לאמרם לאחר המצוה. כיון שהבית יוסף בסימן מ"ו הביא דברי הרשב"א ללא חולקים, והרמ"א והמשנה ברורה ושאר אחרונים שם לא חלקו עליו, נראה ברור שנפסקה הלכה כרשב"א, ולכן אפשר במקום הצורך לומר ברכות קריאת שמע לאחר יציאת ידי חובת קריאת שמע מדאורייתא. הנה ידועים ומפורסמים ב"שערים המצוינים בהלכה", דברי הפרי יצחק בס"א שעסק בנידון דידן, ופסק שעדיף להתפלל ביחידות תוך זמן קריאת שמע מלהתפלל לאחר מכן בציבור. עיקר טעמו, שאף אם נקבל דברי הרשב"א שיש מקום לברכות לאחר קריאת שמע, עדיין קיימת הבעיה השניה - שהרי מקיים מצות קריאת שמע ללא ברכת המצוות לפניה, שהרי קורא קריאת שמע בנפרד, וזו לדעתו סיבה מספקת על מנת לדחות מצות תפילה בציבור. נראה לכאורה לאחר בקשת מחילה, שיש להוכיח להלכה שלא כדבריו, אלא עדיף להתפלל בציבור, כיון שכידוע ברכות אינן מעכבות את קיום המצוה, ולכן כשאי אפשר לברך יקיים מצות קריאת שמע ללא ברכה לפניה, וחילי מהדין המקביל לענייננו בתפילת ערבית. איתא בברכות דף ב'.: "מאימתי קורין את שמע בערבית", ומסקנת הגמרא לכאורה שמצאת הכוכבים. רש"י, תוספות ושאר ראשונים על אתר תמהים - הלוא מנהגם היה להתפלל ערבית טרם צאת הכוכבים, ולכאורה זה בניגוד למשנה ולגמרא? בראשונים תירוצים רבים (ע"ש בתוספות, רבינו יונה רא"ש ועוד). כללית ניתן לחלק את התירוצים לשלוש שיטות עיקריות: א. דעת רש"י שיוצא ידי חובת קריאת שמע על המיטה. ב. דעת ר"ת שסומכים להלכה על שיטת ר"י או על שאר השיטות, שמדאורייתא יוצאים ידי חובת קריאת שמע בפלג המנחה. ג. שיטת הגאונים שעקרונית כרש"י, אולם מפאת השאלה שהרי לא מברך על קריאת שמע, הציעו הצעות שונות. למשל - רב עמרם גאון אומר שיברך: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על קריאת שמע" (ועוד הצעות ע"ש ברא"ש ובתר"י). נראה שיסוד מחלוקתם בשאלה הנ"ל - האם ניתן לוותר על ברכת המצוות לצורך תפילה בציבור - שיטת רש"י, או שברכת המצוות חשובה יותר -שיטת התוספות. (בדרך-אגב אומר, שגם התוספות החולקים על רש"י, לא הקשו כיצד מפריד את ברכות קריאת שמע מאמירת קריאת שמע, ואמנם - הברכות כאן נאמרות קודם לקריאת שמע, וזה בניגוד למצב בבוקר. אולם עדיין יש מרחק זמן גדול בין הברכות לקריאת שמע שעל המיטה, ולכן נראה שדעתם כדברי הרשב"א, שאין זו ברכת המצוות בלבד). אם כנים הדברים, נותר לנו לברר מה ההלכה במחלוקת זו בין רש"י לר"ת. [1] מתוך עלון-שבות 100.
|
