ההלכה בפרשת השבוע

איסרו חג

היום הוא יום 'איסרו חג'. מהו פשרו של יום זה, ומה מקורו?

המושג 'אסרו חג' מוכר לנו היטב מפסוק שהרבנו לאומרו במהלך שבעת ימי המועד, במסגרת פסוקי ההלל: 'אל ה' ויאר לנו, אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח'. בפשוטו של הפסוק, משמעות המילה 'חג' היא קרבן. על פי פירוש זה, הפסוק מצווה לקשור (=לאסור) את הבהמות התמימות לכרעי המיטה לפני הבאתם 'עד קרנות המזבח'.

אמנם, הגמרא במסכת סוכה קושרת לפסוק זה שתי דרשות, שלפיהן מובנו של הפסוק משתנה לחלוטין:

"ובאין וזוקפין אותן (את הערבות) בצידי המזבח... אמר רבי אבהו: מאי קראה? שנאמר 'אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח'. אמר רבי אבהו... כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו - מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: 'אסרו חג בעבתים וכו''. אמר רבי ירמיה... כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה - מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: 'אסרו חג בעבתים וכו'". (סוכה מה ע"א)

הדרשה האחרונה, לפיה יש 'לאסור' את החג באכילה ובשתייה, מתפרשת על פי רש"י כך שיש להרבות מעט במשתה ביום שלאחר החג (למרות שמהדרשה משתמע שדין זה חל גם על היום שלפני החג, וצ"ע). זהו מקורו של 'איסרו חג' שאנו נוהגים, וכך נפסק להלכה ברמ"א תכ"ט, ב.

הפסוק מתפרש, אם כך, בארבעה אופנים שונים. שני האופנים הראשונים משמרים את פשט המילים 'עד קרנות המזבח', שכן לפיהם הפסוק אכן עוסק בדין שקשור למזבח - קשירת הקרבן לפני הקרבתו או קשירת ענפי הערבה על יסוד המזבח בחג הסוכות. שני הפירושים הנוספים משנים את משמעות הפסוק, ומסיטים אותו לדינים שאינם קשורים למזבח באופן ישיר: הידור במצוַת נטילת ארבעת המינים, והידור בקיום מצוַת שמחת יום טוב על ידי ריבוי במאכל ומשתה.

ניתן כמובן לומר שדרשות הגמרא מפקיעות את הפסוק מפשוטו, כך שאין לחפש קשר בין משמעותו המקורית של הפסוק לבין משמעותו על פי הדרשה, שכן במסגרת הדרשה הפסוק משמש כאסמכתא לדינים מוכרים ותו לא; אך נראה כי סביר יותר לומר שקיים קשר של ממש בין מובנו הפשוט של הפסוק לבין הדרשה שנקשרה עליו. בשעה שבית המקדש היה קיים, נדרשה הכנה של ממש לקראת החג: מציאת קרבן שניתן יהיה להקריב על גבי המזבח מבעוד מועד. משחרב בית המקדש, נפער בימים אלו חלל ריק שאותו יש למלא. מטרתה של הדרשה היא בדיוק מילויו של אותו חלל ריק: אם על ידי הסטת פעילות ההכנה ממציאת הקרבן היאות למציאת מינים משובחים לקיים בהם את מצוַת נטילת לולב, ואם על ידי ריבוי במאכל ומשתה בימים שלפני ושאחרי החג.

על פי דרכנו בפירוש דרשות הגמרא והקשר שלהם לפסוק המקורי, ניתן להוסיף ולטעון כי בציון יום 'איסרו חג' קיים גם מימד של זכר למקדש: בכך שאנו חוגגים את הימים שעוטפים את החג ומציינים אותם בדרך כלשהי, אנו משמרים גם את ייעודם המקורי של ימים אלו: ימי הכנה והכשרה לקראת עבודת הקרבנות, שתתבצע במהלך ימי החג בב"א.

ר' יצחק בן-דוד