ההלכה בפרשת השבוע

המאורות הגדולים ויום השבת

במסגרת עולם ההלכה קיימות שתי מערכות נפרדות של מועדים מקודשים, אשר לשתיהן קשר ישיר לפרשתנו, פרשת בראשית.

המערכת האחת היא זו שבמסגרתה כלולים שלושת הרגלים, ראש השנה ויום הכיפורים. המאפיין הבולט של מועדים אלו הוא שקביעת תאריך חגיגתם מבוסס על מחזורי הזמן המעוגנים בעולם הטבע - שני המאורות הגדולים, שעל בריאתם ביום הרביעי מימי הבריאה מספרת פרשתנו (א', יד-יט). הלבנה יוצרת את המחזור החודשי, ואילו השמש את המחזור השנתי ואת חילופי העונות. לעיתים משתמשת התורה בלוח השמשי לציון זמן המועדים, כדוגמת: "וחג הקציר ביכורי מעשיך", "וחג האסיף בצאת השנה" (שמות כ"ג, טז), ולעיתים התאריכים מוצגים על פני לוח השנה הירחי: "בחודש הראשון בארבעה עשר לחודש בין הערבים פסח לה'" (ויקרא כ"ג, ה), וכדומה. כאמור, המשותף לשתי דרכי המנייה הללו הוא שהן מבוססות על מחזורי זמן שנקבעים על פי גורמים שבעולם הטבע - השמש והלבנה.

המערכת הנוספת של מועדים מקודשים היא המערכת של ימי השבת, אשר יחידת המנייה הבסיסית שלה היא השבוע. יחידת מנייה זו איננה מבוסס על גורם טבעי כלשהו (עד היום ישנם שבטים בפולינזיה ובמיקרונזיה, שאינם מחלקים את החודשים ליחידות משנה). אמונתנו בעדותה של התורה, לפיה הקב"ה ברא את העולם בשישה ימים ושבת ביום השביעי, היא העוגן היחיד לקיומו של מחזור שבועי בן שבעה ימים. אמונה זו איננה מקבלת שום חיזוק מהעולם הטבעי שאופף אותנו, אלא נשענת על תורתנו ואמונתנו בלבד.

על רקע ההבחנה הזו בין שתי המערכות, מפתיע לגלות שדווקא המערכת שמעוגנת בתפקודם של גורמים טבעיים אובייקטיבים, כדוגמת השמש והלבנה, היא זו שמסורה באופן בולט לידי הכרעתם והחלטתם של בני אנוש: "אפילו ראוהו בית דין וכל ישראל ולא אמרו בית דין 'מקודש'... אין מקדשין אותו... שאין הראייה קובעת אלא בית דין שאמרו מקודש הם שקובעין" (רמב"ם, הל' קידוש החודש ב', ח). על פי ההלכה, החודש אינו מקודש ע"פ המציאות הקוסמית בלבד, אלא בעיקר על פי קביעתם האנושית של חברי בית הדין המקדשים את החודש באמירתם, אפילו אם טעו בחישוביהם (שם, הלכה י). השבת, לעומת זאת, איננה תלויה כלל ועיקר ביוזמתו של האדם, ותאריך ציונה הוא קבוע ובלתי משתנה מבריאת העולם ועד אחרית הימים.

נראה, שמבעד להבדל הזה טמון מסר מחשבתי חשוב: הסמכות התורנית המצויה בידיהם של בית הדין מסוגלת להתרומם ולהתנשא מעל לעובדות הפיסיקליות של הקוסמוס, ואילו דווקא הקביעה שהעולם נברא בשבעה ימים, הנשענת על עדות התורה ועל אמונת האומה הישראלית לדורותיה, היא שעומדת כאבן צור, אשר אין להזיזה ממקומה: "וַיְבָרֶךְ אֱ-לוֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לוֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב', ג).

ר' יצחק בן-דוד