מלחמה לה' בעמלק - יוסף, יהושע, מרדכי

 

הרב יוסף צבי רימון

 

 

א.   כשיצאו ישראל ממצרים ונקרע להם ים-סוף וטבעו המצרים, פחדו כל אומות העולם להילחם בישראל.   אמרו אומות העולם: "היאך אנו יכולין לעמוד כנגדן?   פרעה שעמד כנגדן - טיבעו הקב"ה בים, אנו יכולין לעמוד כנגדן?   פרעה שעמד כנגדן - טיבעו הקב"ה בים, אנו יכולין לעמוד כנגדן?" (מכילתא דרשב"י, על שמות י"ז).

 

  אולם, עמלק לא פחד - "ולא ירא א-להים" (דברים כ"ה, יח, לפי רש"י).   ויש לתמוה, מנין שאב עמלק אומץ זה?   כיצד לא פחד מישראל למרות שלאחר קריעת ים-סוף וטביעת המצרים, היה פחד זה דבר מתבקש?

 

 

ב.   תמיהה נוספת עולה מתגובת משה.   כאשר משה שומע, שעמלק יצא לקראת ישראל למלחמה, אין הוא אוזר מותניו ויוצא להילחם בעמלק, אלא שולח את יהושע: "ויאמר משה אל יהושע... וצא הלחם בעמלק" (שמות י"ז, ט).   ומדוע לא יצא להילחם בעצמו?   משיב על כך המדרש:

 

"וכי משה עומד ואומר ליהושע לעשות מלחמה עם עמלק?   אלא מסורת היא, שאין בני עשו נופלין אלא ביד בניה של רחל". (מכילתא דרשב"י ע"א)

 

ועל כך שוב יש לתמוה, מדוע דווקא בניה של רחל, הם שנוצחים את עמלק?

 

 

ג.   לניצחון של עמלק חשיבות מכרעת.   עיני כל העמים נשואות אל עמלק.   אם יצליח, יהיה בכך אות לכל העמים שניתן להילחם בישראל.

 

  מדוע אפוא, לא עושה הקב"ה את הנס ברמה הגבוהה ביותר?   מדוע מלחמת עמלק הינה מלחמה טבעית ולא מלחמה נסית?   מדוע אין הקב"ה ממטיר אבנים מן השמים כפי שעשה ליהושע עשרות שנים אחר-כך, במלחמתו נגד חמשת מלכי האמורי (יהושע י', יא)?

 

 

התשובה לכל אלו, נעוצה בטבעו ואופיו של עמלק.   עמלק איננו מאמין בהשגחת הקב"ה על הנעשה בעולם.   וכפי שאומרים חז"ל, שעמלק דגל באידיאולוגיה של "מקרה" - "אשר קרך בדרך" (אסתר רבה, פרשה ח'; מורנו הרב עמיטל, הרחיב את הדיבור בכמה הזדמנויות, על הסכנות הנובעות מאידיאולוגיה זו).

 

  עמלק רואה שמתרחשים נסים לישראל, אך הוא מסביר אותם כדבר טבעי.   עמלק רואה את קריעת ים-סוף, אך הוא מסביר זאת כמאורע טבעי, גאות ושפל, שהתרחשו אך במקרה.   עמלק סבור שה"מזל" שיחק להם לישראל.   כיוון שזו גישתו של עמלק, אזי הוא מאמין שנצחונם היה אך במקרה, ולא מסתבר שהדבר יחזור על עצמו.   לכן אין עמלק מפחד ויוצא להילחם בישראל.

 

  בניה של רחל מייצגים את האידיאולוגיה ההפוכה - אין מקרה בעולם.   יוסף חי כל הזמן בתחושה של "שויתי ה' לנגדי", בהרגשת מציאות ה' והשגחת ה' בעולם (פרט למעידה אחת בסוף פרשת וישב).   להלן מספר דוגמאות מאמרות יוסף:

 

1.   "ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה, כי נשני א-להים את כל עמלי" (בראשית, מ"א, נא).

2.   "ואת שם השני קרא אפרים, כי הפרני א-להים בארץ עניי" (שם, שם, נב).

3.   "ועתה אל תעצבו... כי למחיה שלחני א-להים לפניכם" (שם, מ"ה, ה).

4.   "וישלחני א-להים לפניכם לשום לכם שארית בארץ" (שם, שם, ו).

5.   "מהרו ועלו את אבי, ואמרתם אליו, כה אמר בנך יוסף: שמני א-להים לאדון לכל מצרים" (שם, מ"ה, ט).

6.   "ויאמר יוסף אל אביו: בני הם אשר נתן לי א-להים בזה" (שם, מ"ח, ט).

7.   "ואתם חשבתם עלי רעה, א-להים חשבה לטובה..." (שם, נ', כ).

8.   "פקד יפקד א-להים אתכם" (שם, נ', כה).

 

יוסף מנסה להראות גם לאומות העולם את מציאות ה' והשגחתו:

 

9.   לשר האופים והמשקים אומר יוסף: "הלא לא-להים פתרונים" (שם, מ', ח).

10. לפרעה אומר יוסף: "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה" (שם, מ"א, טז).

11. ןעוד לפרעה: "את אשר הא-להים עשה הגיד לפרעה" (שם, מ"א, כו).

12. ועוד: "כי נכון הדבר מעם הא-להים וממהר הא-להים לעשותו" (שם, מ"א, לב).

 

  יוסף לא רק מנסה אלא גם מצליח, להחדיר לאומות העולם את מציאות ה'.   פרעה אומר על יוסף: "הנמצא כזה איש אשר רוח א-להים בו" (שם, מ"א, לח).   אין ספק שמשפט זה של פרעה, לא היה נאמר אילולי ההדגשות החוזרות ונשנות של יוסף, שהכל בא מאת ה'.

 

  ככל שאדם מאמין יותר בהשגחת ה', כך פועלת עליו השגחת ה' יותר ויותר.   ואכן, יוסף זוכה לתמורה עבור אמונתו התמידית בה': "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח" (שם, ל"ט, ב); "וירא אדניו כי ה' אתו"; "וכל אשר הוא עשה ה' מצליח בידו" (שם, שם, ג); "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף" (שם, שם, ה); "ויהי ה' את יוסף ויט עליו חסד" (שם, שם, כא); "באשר ה' אתו"; "ואשר הוא עשה ה' מצליח" (שם, שם, כג).

 

  אין דמות בכל התנ"ך כולו, ששם ה' שגור בפיה פעמים רבות כל כך, בהקשרים שאינם מחייבים הזכרת שם ה', כפי ששגור שם ה' בפי יוסף (19 פעמים).   אין גם דמות בכל התנ"ך, שזוכה לתיאור השגחת ה' עליה כמו על יוסף.

 

  אין ספק!   יוסף הוא המתאים להילחם בעמלק.   עמלק רוצה להכרית את שם ה', עמלק רוצה לבטל את שליטת ה' בעולם.   יוסף הוא המייצג יותר מכל את הנהגת ה', ולכן הוא זה שראוי להילחם בעמלק.   הוא נלחם בעמלק לא רק כמלחמת מגן על עם ישראל - הוא נלחם בעמלק כ"מלחמה לה'".

 

  רעיון זה ניתן ללמוד מן המדרש (שמות רבה, פרק כ"ו):

 

"למה ליהושע?   אמר לו: זקנך [יוסף] אמר: 'את הא-להים אני ירא'.   יבוא בנו [של מי] שאמר 'את הא-להים אני ירא', ויפרע ממי שנאמר עליו: 'ולא ירא א-להים'".

 

מי שירא את הא-להים, הוא זה שמתאים להילחם במי שאיננו ירא.

 

 

גם צאצאיו של בנימין, בנה השני של רחל, אינם טומנים ידם בצלחת.   שאול ומרדכי נלחמים שניהם בעמלק.   נתמקד במרדכי.

 

  גם מרדכי ידע שהוא נלחם במי שאינו מאמין במציאות ה' והשגחתו.   המדרש אומר:

 

"ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו - אמר להתך: לך אמור לה, בן בנו של קרהו בא עליכם.   הה"ד: 'אשר קרך בדרך'" (אסתר רבה, פרשה ח').

 

  מרדכי מכנה, לפי המדרש, את המן בכינוי "קרהו" - מקרה.   גם על פי הפשט, רואים אנו כיצד מתכנן המן את כל צעדיו בדרך של מזל וגורל.   גם הריגת בני אדם מתרחשת על ידי הפלת גורל - "הוא הגורל לפני המן" (אסתר ג', ז).

 

  מרדכי יוצא במאבק באידיאולוגיה זו.   הוא יודע שאין מקרה; יש שליט ויש מנהיג - יש בעלים לבירה!

 

  הרמב"ם (הלכות תענית, פ"א, ה"ג) מתריע ברואים את הכל כמקרה: "אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות".   מרדכי חי בהשקפה זו של הרמב"ם, ומיד כשנודע לו על צרת עם ישראל, פונה למנהיג העולם: "ויזעק זעקה גדולה ומרה" (אסתר ד', א).   מרדכי גם יודע שעם ישראל איננו מונהג במקריות; גם אם לא ייוושעו באמצעות אסתר, אזי "רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" (שם ד', יד).

 

 

  בדרך-כלל, כשמתרחשים נסים גלויים, מאמינים גם אנשים פשוטים ביד ה' שהתערבה.   גם החרטומים יודעים לומר: "אצבע א-להים היא" (שמות ח', טו).   עמלק מתכחש גם לנסים גלויים; גם אותם הוא רואה כמקרה.   עמלק פוגע על-ידי כך בשמו של הקב"ה, "כביכול, כל זמן שזרעו של עמלק בעולם, לא השם שלם ולא הכסא שלם" (פסיקתא רבתי, פי"ב).

 

  המלחמה בעמלק מתקנת את הפגיעה במלכות ה': "' לך ה' הממלכה' - זו מלחמת עמלק" (ברכות נח:), "כלומר, על-ידי מלחמה לה' בעמלק, יתעלה כסאו" (רש"י שם).

 

  המלחמה בעמלק מתרחשת דווקא בצורה טבעית, כדי שהכל יידעו, שגם בדברים הנראים טבעיים פועלת יד ה'.   הניצחון הטבעי הראשון, מלווה בהוכחה, לבל תהיה טעות: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק" (שמות, י"ז, יא).   חז"ל אף הרחיבו את הדברים:

 

"'והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל' - וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?   אלא לומר לך, שכל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברין, ואם לא היו נופלין" (ראש השנה כט:).

 

  גם מגילת אסתר טבעית כולה.   אף שם ה', איננו מוזכר במגילה.   מרדכי מצווה על קיום ימי הפורים, ועל ידי כך בא העם לידי מודעות, שגם דברים העשויים להראות טבעיים, מונהגים על-ידי ה'.   ואכן, גם במגילת אסתר, הביא הנצחון בעמלק לתיקון שמו של הקב"ה:

 

"'תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס' -

תחת הנעצוץ - תחת המן...

יעלה ברוש - זה מרדכי...

תחת הסרפד - תחת ושתי...

יעלה הדס - זו אסתר הצדקת שנקראת הדסה...

'והיה לה' לשם' - זו מקרא מגילה".

 

 

  כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן-נון, קוראים מגילת אסתר בט"ו באדר.   זו דעת התנא של המשנה הראשונה במסכת מגילה.   לעומתו סבור ר' יהושע בן קרחה (מובא בגמרא, תענית ב:), שהקובע אינו "ימות יהושע בן-נון" אלא "ימות אחשורוש".

 

  לכאורה, התנא של המשנה איננו מובן.   וכי מה עניין ליהושע אצל מגילת אסתר?

ואכן, קושיה זו הקשו הירושלמי ומספר ראשונים, ותרצו מספר תירוצים.   לפי דברנו, מובן הדבר היטב.   יהושע ומרדכי נלחמו שניהם בעמלק.   בשני המקרים היתה זו השגחת ה' בתוך מסגרת טבעית.   אולם, אצל יהושע נתלוותה גם הוכחה: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק" (שמות י"ז, יא, וע"ע מש"כ לעיל).

 

  יהושע הוא זה שמלמד לדורות כי גם ניצחון "טבעי" תלוי ברצון ה' ובהתערבותו.   הניצחון ה"טבעי" של מרדכי ואסתר, מקבל אור אחר בעקבות מלחמת יהושע.   בא זה ולימד על זה - מה להלן נפלאות ה', אף כאן נפלאות ה'.

 

  רמז זה רומז לנו מרדכי, בתלותו את קריאת המגילה ב"ימות יהושע בן-נון".

 

  יתכן שרעיון זה טמון גם בדברי הריטב"א (מגילה ב.): "ובעו רבנן ז"ל: מה ראו אנשי כנסת הגדולה, לתלות הדבר ביהושע בן-נון?   ותרצו הראשונים ז"ל, משום דיהושע בן-נון הוא שנלחם בעמלק תחילה, והמן היה מזרע עמלק".

 

 

  באידיאולוגיות המקריות דוגל עמלק, ולכן אין הוא מפחד להילחם בעם ישראל, כיוון שהוא רואה בנצחונותיהם מזל גרידא.   יוסף הוא האנטי-טזה של עמלק - יוסף הוא החש בכל מקום את הימצאות ה'.   גם צאצאיו וצאצאי אחיו, ממשיכים קו זה ונלחמים בעמלק - יהושע ומרדכי.   מלחמותיהם הן טבעיות, כדי להראות, שלא זו בלבד שכל נסי מצרים הם מאת ה', שלא כפי שסבר עמלק, אלא אפילו בדברים שנראים כטבעיים פועמת יד ה'.

 

  גם כיום, ישנם אנשי "מזל"; אנשים הרואים בכל נסי ה' - מזל ומקריות.   אנשים אלה, יקראו לנצחוננו במלחמת ששת הימים, ולאי פגיעתנו ממלחמת המפרץ - מזל.   אנו נקרא לכך סייעתא דשמיא.   "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' נזכיר" (תהלים כ', ט).