שלום ירושלים

 

ד"ר יוסף עופר

 

מהו השלום?

 

  רגילים אנו להעמיד בניגוד לשלום את המלחמה. כך מסיים קהלת בן דוד את "שירת העתים" שלו:

 

  עת מלחמה   ועת שלום. (קהלת ג, ח)

 

ומשורר תהילים מקונן על אויביו:

 

  רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום

  אני שלום   וכי אדבר המה למלחמה (קכ, ו-ז)

 

  וראה גם דברים כ, י-יב, ירמיה כח, ח-ט, מלכים א' ב, ה.

 

  ואמנם צד אחד במושג השלום, הוא הכרתת המלחמה מהעולם ושבירת כליה:

 

  גילי מאוד בת ציון   הריעי בת ירושלים

   הנה מלכך יבא לך...

  ונכרתה קשת מלחמה   ודבר שלום לגוים   (זכריה ט, ט-י)

 

  *   *   *   *   *   *   *

 

  אך מושג השלום בתנ"ך מכיל הרבה יותר. הריהו משמש כמילה קרובה ונרדפת ל"טוב".

  משמיע שלום   מבשר טוב   (ישעיהו נב, ז)

  קוה לשלום   ואין טוב   (ירמיהו ח, טו)

  לא תדרש שלומם וטובתם   (דברים כג, ז)

 

  ועיין עוד איכה ג, יז; ירמיהו לג, ט.

 

  ולכן ההפך מ"שלום" אינו "מלחמה" בלבד, אלא "רע":

 

  מרמה בלב חרשי רע   וליועצי שלום - שמחה   (משלי יב, כ)

  ידעתי את המחשבות...מחשבות שלום ולא לרעה   (ירמיה כט, יא)

 

  ועיין עוד שמואל ב' כ, ז,; ירמיהו לח, ד; שם ד, י-יט.

 

  וישעיהו מתאר את הקב"ה:

 

  יוצר אור   ובורא חשך

  עושה שלום   ובורא רע   (מה, ז)

 

  תיאור אותו משלבים בתפילת יוצר, אלא שאנו נוקטים "לישנא מלעיא", ובמקום להזכיר את   ה ה פ ך   משלום, אנו אומרים דבר   ש ק ו ל   לו: "עושה שלום וברא את   ה כ ל."

  גדול שלום שהוא שקול נגד הכל. (במדבר רבה יא, ז.)

 

( המקור לשינוי מטבע התפילה - ברכות יא:).

 

******************************************************

 

  מעתה יוארו לנו מקראות רבים באור חדש.

  סור   מ ר ע   ועשה   ט ו ב   בקש   ש ל ו ם   ורדפהו   (תהלים לד, טז)

 

  לא עשית הטוב בלבד עומדת כנגד הרע, אלא אף החפוש והבקשה אחר השלום.

 

  *

  משה מזהיר את ישראל מפני אדם שלא ישים את לבו לדברי הקללה

  והתברך בלבבו לאמר   ש ל ו ם   יהיה לי...

מחשבתו לא תצלח. הוא לא יצליח להבלע בתום עם ישראל ולהנות מכך. הקללה בוא תבאונו:

  והבדילו ה'   ל ר ע ה   מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית.... (דברים כט, יז-כ)

 

  *

 

"ויגש אליו יהודה" - בנאום שכנוע בנוי להפליא בא יהודה לשכנע את יוסף לשחרר את בנימין. (בראשית מד, יח- לד)

 

  בתחילת נאומו מוכיח יהודה שאביו הזקן עתיד למות אםיחזרו האחים ללא בנימין: אך אמרנו לך עוד בעליתנו הראשונה, כך אמר לנו אבינו במו-פיו כאשר נאלץ להפקיד בידינו את בנו-יקירו, וכך אמנם יקרה אם נחזור בידים ריקות (ראה פסוקים יח-לא).

עתה עובר יהודה לחלקו השני של נאומו: אני, יהודה, ערב בעבור בנימין, ולכן אני מציע את עצמי לעבד תחת בנימין (לב-לג).

 

  לשיא העוצמה מגיע הנאום במשפט האחרון (לד). הדברים השקולים וההגיוניים הופכים לזעקה, לשאלה ללא מענה, ושני חלקיו של הנאום (אחריותו של יהודה, הסכנה ליעקב) משתלבים בה:

 

  כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי?!

  פן אראה ברע אשר ימצא את אבי!

 

  (השווה את ניתוחה של פרופ' נחמה ליבוביץ ז"ל, המחלקת את נאומו של יהודה באופן שונה - עיונים בספר בראשית עמ' 344 ואילך.)

 

  אך עוד גורם גנוז במשפט זה.

חושב אתה, המושל, שהצעתך הוגנת:

  האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד

  ואתם   ע ל ו   ל ש ל ו ם   אל אביכם   (בראשית מד, יז)

 

  האמנם סבור אתה ש ל ש ל ו ם   אנו   ע ו ל י ם ?

   איך   א ע ל ה   אל אבי...פן אראה   ב ר ע !

 

*   *   *   *

 

  שני נביאים מתרי-עשר דורשים שמותיהן של ערים.

מיכה המורשתי ניבא על המכות האנושות של יהודה מידי סנחריב. (מיכה א, י-טו)

  ב ג ת   אל   ת ג י ד ו

  בכו   אל תבכו

  בבית   ל ע פ ר ה   ע פ ר   התפלשי

  עברי לכם יושבת   ש פ י ר   ע ר י ה   ב ש ת  

  לא   י צ א ה   יושבת   צ א נ ן

  מספד בית האצל   יקח מכם עמדתו.

  כי חלה   ל ט וב   יושבת   מ ר ו ת

  כי ירד רע מאת ה'   לשער ירושלים.

  רתם המרכבה ל ר כ ש   יושבת   ל כ י ש...

  לכן תתני שלוחים   על מורשת גת

  בתי   א כ ז י ב   ל א כ ז ב   למלכי ישראל

  עד   ה י ו ר ש   אביא לך   יושבת   מ ר ש ה

  ע ד   ע ד ל ם   יבא   כבוד ישראל

 

  וכבר עמדו ראשונים על דרכו של הנביא בנבואת חורבן זו:

"לשון נופל על לשון...כולם לפי שם העיר לשון הקינה" (רש"י).

 

  רמזנו על רוב הלשונות בפיזור אותיות, והרוצה לעמוד על כולם ימצאם במפרשים במקום (בעיקר רש"י ו"דעת מקרא").

 

  אלא שלא ראיתי שעמדו המפרשים על מדרש שמה של העיר החשובה ביותר.

 

  בהמשך לניגוד שבתחילת הפסוק:

כי חלה   ל ט וב   יושבת   מ ר ו ת   -

( - - והשווה "כי רע ומר עזבך את ה' אלקיך"- ירמיה ב, יט - המוכיח את הקרבה בין "רע" לבין "מר".)

 - דורש הנביא :

כי   י ר ד   ר ע   מאת ה'   לשער   י ר ו - ש ל י ם.

סופד הנביא על כך, שעקב חטאי ישראל, ירד לעיר השלום - הרע שהוא ההפך ממהותה.

(בפסוק זה מצוי איפוא מרובע של ניגודים, בו כל קדקד הוא ההפך מן הסמוכים לו:

  טוב   -   מר

  '   '

  רע   -   שלום   .   והשווה "לשלום מר לי מר" - ישעיה לח, יז.)

 

  *   *   *

 

  בא צפניה בן כושי, בימי יאשיהו, ומנחם את ירושלים.

אף הוא, כמיכה המורשתי, עוסק במדרש שמות ערים בנבואתו. ערי פלשתים יפגעו ביום ה' (צפניה ב, ד):

 

  כי   ע ז ה   ע ז ו ב ה   תהיה

  ואשקלון   לשממה

  אשדוד   בצהרים יגרשוה

  ו ע ק ר ו ן   ת ע ק ר

 

  יתכן שגם השמות אשקלון ואשדוד נדרשים על ידי הנביא. (עיין רש"י ור"י קרא.)

 

  ולעומתן, ירושלים תטהר. ה' יסיר ממנה את החטאים והגאים, והנותרים טובים יהיו (שם ג,יג):

  שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב

  ולא ימצא בפיהם לשון תרמית

 

  ואז תנוחם ירושלים (פס' יד-טו):

  רני בת ציון   הריעו ישראל

  שמחי ועלזי בכל לב   בת   י ר ו ש ל י ם

  הסיר ה' משפטיך   פינה אובך

  מלך ישראל ה' בקרבך   לא   ת י ר א י   ר ע   עוד

 

  והשווה לנבואת מיכה על "שארית יעקב" (מיכה ה, ו-ז). ההקבלות בין נבואות מיכה לנבואות צפניה מחזקות את הסברה שצפניה   מ ת י ח ס   ל נ ב וא ת   מ י כ ה   כאשר הוא דורש את שם ירושלים.

נבואת מיכה תתוקן. ירושלים תחזור להיות עיר היראה והשלום, ולא תירא יותר מן הרע.

ושני הנביאים, מיכה וצפניה, ניבאים כאחד:

אספה הצולעה והנדחה אקבצה   והושעתי את הצלעה והנדחה אקבץ

ואשר הרעותי

ו ש מ ת י   את הצלעה לשארית   ו ש מ ת ים   לתהלה ולשם

והנהלאה לגוי עצום   בכל הארץ בשתם

(מיכה ד, ו-ז)   (צפניה ג, יט)

 

*************************************************************

 

  נסיים במזמור תהילים (קכב) הדורש את שמה של ירושלים.

 

שאלו   ש ל ו ם   י ר ו ש לי ם   י ש ל י ו   אוהביך

יהי   ש ל ו ם   בחילך   ש ל ו ה   בארמנותיך

למען אחי ורעי   אדברה נא   ש ל ו ם   בך

למען בית ה' אלקינו   אבקשה   ט ו ב   לך.