!!
 
EAB- blank  
לגירסת Word של מאמר זה לחץ כאן.

  ה מ ש כ ן   ו מ ת ן   ת ו ר ה   /   ר '   מ נ ח ם   ל י ב ט א ג

 

  הרמב"ן בפתיחתו לספר במדבר מסביר את סידור המחנות סביב המשכן, על ידי הקבלת פרשיות המשכן למעמד הר סיני:

 

"עתה יגביל את המשכן בהיותו במדבר כאשר הגביל הר סיני בהיות הכבוד שם".

 

  הרמב"ן, לשיטתו, אותה כבר הרחיב בתחילת פרשת תרומה, מדבר על הקשר בין מתן תורה למשכן:

 

"וסוד המשכן הוא שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר..." )שמות, כ"ה, א(.

 

  ננסה להבין על דרך הפשט את 'סוד' המשכן לפי עצת הרמב"ן שם:

 

"והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם, יבין סוד המשכן ובית המקדש".

 

  במעמד הר סיני ניתן להבחין בין החוייה הרוחנית של התגלות כבוד ה' לעיני העם לבין קבלת המצוות. תיאור החוייה נמצא בפרק י"ט ופעם נוספת בפרק כ"ד )בספר שמות(, ושני פרקים אלו עוטפים יחידה של קבלת המצוות )עשרת הדיברות, מצוות ומשפטים, פרקים כ'-כ"ג(.

  אף במשכן ניתן להבחין בין שני ייעודים - אופיו כמקום התגלות השכינה )"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"(, וייעודו כמקום להקרבת קרבנות )רובו של ספר ויקרא(.

  הדמיון בין המשכן והר סיני נמצא בעיקר בהקשר להתגלות כבוד ה'. נוכיח זאת על ידי השוואה בין הפסוקים בסוף פרשת משפטים )שמות, כ"ד( כאשר משה עולה להר סיני, לבין הפסוקים בסוף ספר שמות )פרק מ'( ובספר ויקרא, כאשר חונכים את המשכן.

+L3

 

   

           מ ע מ ד   ה ר   ס י נ י )שמות, כ"ד, טו-יח(                                               ה ק מ ת   ה מ ש כ ן   

   

           

     "ויעל משה אל ההר   ו י כ ס   ה ע נ ן   את ההר      " ו י כ ס   ה ע נ ן את אהל מועד   ו כ ב ו ד   ה '    

     וישכן   כ ב ו ד   ה ' על   ה ר   ס י נ י".    מלא את המשכן"   )שמות, מ', לד(.    

           

     "ויכסהו   ה ע נ ן ששת ימים".    "ולא יכול משה לבוא אל   א ה ל   מ ו ע ד   

         כי שכן עליו הענן"   )מ', לה(.    

           

    " ו י ק ר א   א ל   מ ש ה   ביום השביעי   מ ת ו ך   ה ע נ ן".   " ו י ק ר א   א ל   מ ש ה... וידבר ה' אליו    

           מ א ה ל   מ ו ע ד לאמר"   )ויקרא, א', א(.   

           

     "ומראה כבוד ה'      " ו י ר א כבוד ה'   א ל   כ ל   ה ע ם"   )ט', כג(.  

           

       כ א ש   א כ ל ת   בראש ההר      "ותצא   א ש   מלפני ה'   ו ת א כ ל   על המזבח"  

         )ט', כד(.    

           

     ל ע י נ י   ב נ י   י ש ר א ל".      " ו י ר א   כ ל   ה ע ם וירנו"   )שם(.    

           

     " ו י ב א   מ ש ה   בתוך הענן ויעל אל ההר".      " ו י ב א   מ ש ה ואהרן אל אהל מועד" )שם, כג(.  

           

     

 

  גם בהקמת המקדש הראשון בימי שלמה נאמרה   לשון דומה:

 

"ויהי בצאת הכהנים מן הקדש   ו ה ע נ ן מלא את   ב י ת   ה '.   ו ל א   י כ ל ו   ה כ ה נ י ם   לעמד לשרת מפני   ה ע נ ן כי מלא   כ ב ו ד   ה ' את   ב י ת   ה '"   )מלכים א', ח', י-יא(.

 

 

  בפתיחה כבר הזכרנו את דברי הרמב"ן המשווה בין סידור המחנה סביב המשכן והגבלתו, לבין הגבלת ההר המוזכרת בפרק י"ט )פרק ההתגלות לפני הדברות(. נציין עוד הקבלה מאותו הפרק:

 

"והר סיני   ע ש ן כלו מפני אשר ירד עליו ה'   ב א ש... " )שמות, י"ט, יח(.

"משה ידבר והא-להים יעננו ב ק ו ל" )שם, י"ט, יט(.

 

  אפשר לראות את האש היורדת על מזבח העולה )בעזרה( כנגד ירידת ה' באש על ההר, את העשן והענן על מזבח הקטורת )בקודש( כנגד העשן והענן בהר סיני, ואת הקול הנשמע למשה מבין שני הכרובים )בקודש הקודשים( כנגד קול ה' שבסיני.

 

  ראייה נוספת לשיטת הרמב"ן ניתן לראות מעיון במבנה הפרשיות בספר שמות, החל ממתן תורה. נבחין בארבע יחידות ברורות:

א.   מ ת ן   ת ו ר ה - פרקים י"ט-כ"ד )עיין לעיל(.

ב.   צ י ו ו י   ה מ ש כ ן - לפי סדר ערכי של הכלים + ענין שבת בסיום, פרקים כ"ה - ל"א.

ג.   ח ט א   ה ע ג ל   ו ה ש ל כ ו ת י ו - כולל קבלת הלוחות השניים, פרק ל"א, יח - פרק ל"ד.

ד.   ע ש י י ת   ה מ ש כ ן )ויקהל-פקודי( -   פרקים ל"ה - מ'.

 

  ברור שניתן לראות את יחידות ב' )ציווי המשכן( וד' )עשיית המשכן( כיחידה אחת, כאשר חטא העגל "הוכנס" באמצע_1_.

  לעניינינו ניתן גם לראות את יחידות א' )מתן תורה - לוחות ראשונים( וג' )חטא העגל(, כיחידה אחת של קבלת התורה בהר סיני, כאשר יחידה ב' - ציווי המשכן - "הוכנסה" באמצע.

  הוכחה לכך ניתן לראות ברצף הסיפור בסוף יחידה א' ותחילת יחידה ג'.

 

"ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה ואתנה לך את לחת האבן... ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב... והנה אהרן וחור עמכם... ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה" )שמות כ"ד יב-יח(.

 

  - סוף יחידה א'.

  והמשך הסיפור בתחילת יחידה ג':

 

"ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת לחת אבן... וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן... "

 )שם ל"א, יח - ל"ב, א(.

 

  "הכנסת" ציווי המשכן באמצע סיפור מתן תורה אומר דרשני. ידועה המחלוקת האם ציווי

המשכן ניתן לאחר חטא העגל או לפניו. מ"ד שציווי המשכן   ניתן אחרי חטא העגל, חייב   לראות

+L7

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               

1.  על משמעות הקשר בין חטא העגל והמשכן נכתבו הרבה פירושים ואכמ"ל.

 

משמעות מיוחדת בהקדמת והצמדת ציווי המשכן למעמד הר סיני.

  גם למאן דאמר שציווי המשכן ניתן לפני חטא העגל, עדיין יש לראות משמעות בהסמכתו למעמד הר סיני. שהרי לכאורה, יותר פרשיות נאמרו באותם ארבעים יום. ייחודן של פרשיות המשכן, שרק הן נכתבו כאן, בין עליית משה לירידתו עם הלוחות, אומר דרשני.

  נצטט בהקשר זה שוב   את דברי הרמב"ן:

 

"כאשר דיבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדיברות... כרת עמהם ברית, מעתה הם לו לעם והוא להם לא-להים... והנה הם קדושים ראויים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם   ו ל כ ן   צ ו ו ה   ב ת ח י ל ה   ע ל   ד ב ר   ה מ ש כ ן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו" )שם, כ"ה, א(.

 

  גם פרשת "ושמרו בני ישראל את השבת", שנאמרה בסוף ציווי המשכן )ל"א, יב-יז(, קשורה למתן תורה, שהרי ניתנה בשבת, ולמשכן - שאין בניינו דוחה שבת. כמו שהמשכן מתייחס לקדושת המקום, כך מתיחסת השבת לקדושת הזמן. וכך גם כותבת התורה בסוף פרשת בהר: "את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'". ציווי השבת מופיע שוב ביחידה ד', כפתיחה לפרשיות של עשיית המשכן.   הקשר בין שניהם ברור כל כך, שמשם - ממלאכת המשכן, למדו חז"ל ל"ט מלאכות שבת!

    עד כאן התרכזנו בקשר בין משכן ומתן תורה בהקשר החוייתי )של התגלות כבוד ה'(. מה ביחס לדיברות עצמם?

  המבנה הפנימי של יחידה ב' )ציווי המשכן( מוכיח שוב את הקשר בין הדיברות והמשכן. סדר הכלים הוא לפי ערכם )מתחילים מהחשוב בכלים: הארון, ומקודש הקדשים החוצה(. על ארון העדות )מקום הלוחות שקיבלו בהר סיני( נמצאת הכפורת, ועל הכפורת, בין שני הכרובים, מקום הדיבור.

 

"ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה ואל הארן תתן את העדת אשר אתן אליך ונועדתי לך שם   ו ד ב ר ת י אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים... את כל אשר   א צ ו ה   א ו ת ך   א ל   ב נ י   י ש ר א ל" )שם, כ"ה, כא-כב(.

 

  הדיבור, שעמד במוקד מעמד הר סיני, עומד גם במוקד המשכן. ובעצם, המשכן מהווה המשך למתן תורה, הן מבחינת ההתגלות והן מתחינת הדיבור!

  ושוב נצטט מדברי הרמב"ן בתחילת פרשת תרומה:

 

"והיה במשכן   ת מ י ד עם ישראל   ה כ ב ו ד   ש נ ר א ה להם   ב ה ר   ס י נ י, ובבא משה היה אליו   ה ד י ב ו ר   אשר נדבר לו ב ה ר   ס י נ י... " )שם, א(.

 

  מה אם כן משמעות הקשר?

  מעמד הר סיני, עם כל חשיבותו, היה מאורע חד פעמי בלבד. עם ישראל החפץ "להיות לו לעם" וש"הוא יהיה לו לא-להים", אינו יכול להסתפק בזכירה בלבד של אותו המעמד. כמו כל מאורע חשוב בהיסטוריה - בלי המשך מאבד הוא את חשיבותו. השאיפה חייבת להיות הפיכת אותו המעמד הנשגב החד פעמי למצב   ת מ י ד י.

  במעמד הר סיני, העם היה במצב פסיבי )יחסית( )"כפה עליהם הר כגיגית"(, כל מה שנדרש מהם היה כיבוס בגדים וריחוק מנשותיהם. לא כן במשכן - כדי שתשרה השכינה בה תמיד דרושות עבודות התמיד. השכינה בה אינה אוטומטית אלא דורשת מאמץ מצד העם. בהעדר העבודה המתאימה - מסתלקת השכינה. שכינה "תמיד" דורשת "עבודה תמיד".

  אולי על ידי כך יש להבין את עבודת התמיד המופיעה בכל הכלים במשכן:

בשלחן: "ונתת על   ה ש ל ח ן לחם פנים   ל פ נ י   ת מ י ד" )שמות,כ"ה, ל(.

במנורה: " ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת   נ ר   ת מ י ד" )כ"ז, כ(.

במזבח הקטורת: "... קטרת   ת מ י ד לפני ה' לדרותכם" )ל', ח(.

במזבח העולה: "וזה אשר תעשה על   ה מ ז ב ח, כבשים בני שנה שנים ליום   ת מ י ד" )כ"ט, לח(.

  "אש   ת מ י ד תוקד על המזבח לא תכבה" )ויקרא, ו', ו(.

 

כל המערך של עבודות   ה ת מ י ד במשכן הכרחי להתמדת השכינה והדיבור. לרמה של מעמד הר סיני ניתן להגיע, אבל רק על ידי עבודת התמיד במשכן וקיום המצוות בארץ. וכדברי הכתוב:

 

"אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם... ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לא-להים ואתם תהיו לי לעם" )ויקרא, כ"ו, ג-יב(.

 

 

  יהי רצון שנזכה שוב לקיים את מצוות עבודת התמיד בארץ אשר

 

" ת מ י ד עיני ה' א-להיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" )דברים, י"א, יב(.