!!
 
EAB- blank
 

מהר''ל נתיבות עולם

תפילה כשיעבוד הנפש הגוף והממון לה'

המהר"ל פותח את פרק ג בדברי הגמרא בתענית ב ע"א העוסקת בהגדרת התפילה כעבודה:

לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם, איזו היא עבודה שהיא בלב - הוי אומר זו תפלה.

עבודה מתפרשת לפי המהר"ל כעבדות ותלות של המתפלל בה'. התפילה מורה שהאדם נתלה בה' ואין לו קיום עצמאי כלל אלא כל צרכיו מסופקים על ידי הקב"ה שאין בלתו. אדם הפונה אל ה' בתפילה מעומק ליבו מבטא בכך שהוא עובד ה' באמת שכן הוא מתמסר אליו ביותר ומתבטל כלפיו. דבר זה מביא לידי קירבה עצומה בינו לה' שכן הוא מקבל עליו את אלוהותו כעילה אליו במלוא מובן המילה.

שיעבוד והתמסרות זאת באים לידי ביטוי בכל המישורים של האדם המתפלל: בגופו, בממונו ובנפשו. כך דורש המהר"ל את שלושת הזמנים בהם קבעו חז"ל להתפלל. כל זמן שנקבע הינו ביטוי למישור אחר שבאדם שעליו להשתעבד לה' באופן מלא על ידי עבודת התפילה.

שחרית הינו זמן של שיעבוד הגוף. השינה הינה הסממן הגופני החזק ביותר שכן בעיקרה נועדה למנוחת הגוף ונדרשת בשל היות האדם קרוץ חומר מוגבל ולאה. הפסקתה של השינה הגופנית לצורכי התפילה היא ביטוי של מסירות וויתור על הגופניות לצורך הפניה לה'. יש בכך מעין הקרבה ושיעבוד של השינה הגופנית לה' שנובעת מתוקף ההכרה בהיות ה' עילה לנו ובעצם היותנו עלולים לו כך שגם גופנו הינו מאת ה' וצריך להיות מסור לרצונו ולעבודתו. נעיר כי ישנם אחרים שמוסרים את שנתם אך לא למען מילוי רצון ה' אלא לצורכי פרנסה בכך הם משעבדים את גופם לא לה' כי אם לצרכים גשמיים אחרים.

מנחה הינו זמן של שיעבוד הממון. זמן זה הינו במהלך עיקרו של היום בעת הפעילות היצרנית של האדם בו הוא עוסק בעסקיו. אדם הפוסק מעסקיו לצורך התפילה מבטא בכך את מסירותו לה' והויתור על הפרנסה לצורך הקירבה לה'. בכך מכיר הוא שפרנסתו הינה מה' ואין היא בידו אלא משום שהוא משעבד עצמו לה'. אם חלילה יבחר שלא להתפלל אלא לפנות לעסקיו מצהיר הוא בכך שישנו תחום בו הוא פועל לנפשו ולא ה' הוא המשפיע עליו זאת.

ערבית הוא זמן של שיעבוד הנפש. זמן זה הינו בערבו של יום עת אדם חפץ לתת מנוחה לנפשו ובוחר לאמץ את נפשו ולהקריב את מנוחתו לטובת התפילה והפניה אל ה'. בכך שוב ישנו ביטוי כי אין לאדם אלא ה' ובו תלויה מנוחתו וסיפוק כל צרכיו וממילא אם יבחר להעדיף את מנוחתו על פני התפילה לה' הוא יעשה פשע בנפשו. זאת, כיון שמעשה זה מגלה כי אין הוא חדור בהכרה של התבטלות לה' אלא מעמיד את רצונו כיישות עצמאית העומדת ללא תלות בה'.

ר' משה כהן