מהר''ל נתיבות עולם

המצוות כאבן בוחן בעבודת ה'

בעיון הקודם עסקנו במקומן ותפקידן של המצוות בעבודת ה' והראנו כי הן מהוות את הגשר המחבר בין תורת ה' האלוקית לאדם החומרי. בעיון זה נעמוד על פן נוסף של המצוות בעיצוב עבודת ה' של האדם. המשנה באבות (ב, א) מביאה את דברי רבי האומר:

הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות.

המהר"ל עומד על הביטוי במשנה 'שכרן של המצוות' וקובע כי ישנם שני מובנים שונים למונח שכר ויש להבחין בינהם. ישנו שכר שהוא תלוי בקושי הקיים במעשה המצוות מצד הטורח הנדרש לקיימן ומצד המאמץ הרוחני והויתור על חיי החומר הכרוכים בשמירתן. ביחס לשכר זה נאמר כלל אחר בחז"ל והוא: "לפום צערא אגרא"- זהו שכר על המצווה.

לעומת זאת, ישנו שכר אחר שאינו תלוי בחומר המצווה וקולתה ולגביו נאמר במשנתנו כי יש להיות זהיר בכל מצווה ללא תלות בחומרתה או קולתה. מהו פשר שכר זה? מבאר המהר"ל כי זהו שכר המצווה עצמה. לא מדובר על הקשיים הכרוכים בקיום המצווה או בשמירתה אלא בעצם העמדה הרוחנית שהיא מעצבת בנפשו של העושה אותה. אדם אשר מזדמנת לו מצווה ולא מוותר עליה אלא בוחר לקיימה מצהיר על סדר העדיפויות הקיים בעולמו. מבעד לכל שיקולי הרווח וההפסד הקיימים בעולמנו ישנו גורם מכריע שלא נכנס לשיקולים הללו אלא נמצא מעל כולם והוא קיום רצון ה'. זהו ביטוי לנאמנות והדביקות של האדם ברצון ה' וחוכמתו ובהכרה כי אין דומה לזה או שווה ערך לכך. זהו שכר המצוות עליו דיברה המשנה ובמקרה זה אין כל הבחנה אם המצווה קלה או חמורה כיון שמה שחשוב הוא עצם העמדה הנפשית בה מצוי האדם בעת קיום המצווה. האם הוא פועל משיקולי רווח והפסד או שברור לו שהמצווה היא מעל לכל ויש לקיימה בכל מחיר.

המהר"ל גם מצביע על הקשר שעשו חז"ל בין החמצת המצה להחמצת המצוות. המצה איננה צריכה להישאר תחת הזמן אלא צריך לפעול בבצק שלה כל הזמן ובתום הפעילות יש לאפותה; כך גם המצווה אין להניחה תחת הזמן ולהשאירה כמטלה האפשרית לקיום בתנאי שהוא לא יפגע כלל בהתנהלות החים של האדם. על האדם להעמיד אותה כמרכז פעילותו ולהציב את קדימותה ועליונותה מעל לכל צרכיו ועיסוקיו החומריים.

ר' משה כהן