עיון ביורה דעה

אין איסור חל על איסור

כלל גדול הוא בכל האיסורים שבתורה, שאין איסור חל על איסור. היינו, שאם חפץ, אדם או פעולה אסורים מסיבה מסויימת, ואירע משהו הגורם להם להיאסר גם מצד אחר, מי שיבצע את הפעולה או יאכל את החפץ יתחייב רק על האיסור הראשון, ולא על השני. כך, למשל, בהמה טמאה שמתה - האוכל אותה במזיד אינו לוקה על אכילת נבלה, אלא רק על אכילת בהמה טמאה. וכן אישה המוגדרת זונה, שנעשתה גם גרושה, כהן שבא עליה לוקה רק משום זונה, ולא משום גרושה.

יש להסתפק בשאלה, האם דין זה נוגע לעצם חלות האיסור, או רק לחיוב העונש. לפי האפשרות הראשונה, הואיל והחפץ, האדם או הפעולה כבר אסורים מסיבה מסויימת, הגדרה זו ממלאת את כל זהותם, ולא שייך להוסיף להם שורה בתעודת הזהות ולהעמיס עליהם איסור נוסף. לכן אנו מתעלמים לגמרי מן האיסור השני, כל זמן שהאיסור הראשון קיים. ואילו לפי האפשרות השנייה, אין מניעה להגדיר חפץ, אדם או פעולה כאסורים מכמה סיבות בעת ובעונה אחת, אלא שמבחינת דיני העונשין, איננו מחייבים את האדם פעמיים על מעשה אחד.

לשאלה זו יכולות להיות נפקא-מינות שונות. מהגמרא בחולין קיג ע"ב עולה שהאוכל חֵלֶב שהתבשל בחָלָב אינו לוקה אלא משום אכילת חֵלֶב, ולא משום בשר בחלב, שאין איסור חל על איסור. הרמב"ם בפירוש המשניות לכריתות (פ"ג מ"ד) מחדש שאותו תבשיל של חֵלֶב בחָלָב אינו אסור אלא באכילה, אבל מותר מלכתחילה ליהנות ממנו, שהרי חֵלֶב אינו אסור בהנאה. אמנם בשר בחלב אסור גם בהנאה, אולם איסור ההנאה הוא הרחבה של איסור האכילה, ולכן הואיל ואיסור אכילת בשר בחלב אינו חל כאן, שאין איסור חל על איסור, גם איסור ההנאה אינו חל.

חידושו של הרמב"ם יכול להיאמר רק לפי האפשרות הראשונה דלעיל, שהרי לפי האפשרות השנייה איסור בשר בחלב חל, ורק אין מחייבים עליו, כך שאין סיבה שאיסור ההנאה לא יוכל לחול.

בגמרא ביבמות לב ע"ב נחלקו תנאים בנוגע למצב שבו אומרים "אין איסור חל על איסור", האם מי שעבר במזיד על אותם איסורים ייקבר לאחר מותו בין רשעים גמורים, כאלו שעברו על כמה עבֵרות במזיד, או שמא ייקבר בין רשעים שלא עברו אלא עבירה אחת. ייתכן שהמחלוקת היא בשאלה שהעלינו: האם האיסור השני כלל לא חל, כך שאותו אדם כאילו לא ביצע אותו, או שהאיסור חל, ורק אין מחייבים עליו.

ר' מתן גלידאי