המטבח היהודי

כיור משותף לבשר וחלב

האם מותר לשטוף כלים בשריים וחלביים באותו כיור? כדי להבין את פסיקת ההלכה בנידון זה, נשווה את הדברים לתחום מקביל בהלכות שבת.

בשבת, ידוע לנו שכלי ראשון (כלומר, כלי שהיה על גבי האש) מבשל כל עוד הוא חם ברמת החום שהיד סולדת בה, ולכן אסור להכניס לכלי ראשון תבשיל שאינו מבושל. נחלקו הראשונים האם עירוי מים רותחים מכלי ראשון מבשל, ולהלכה אנו פוסקים שעירוי כזה מבשל בשיעור "כדי קליפה" - כלומר, הוא מבשל את קליפתו החיצונית של המאכל בלבד.

אם ערוי כלי ראשון מבשל כדי קליפה, אזי שימוש בכיור אחד עלול להיות בעייתי ביותר: המים החמים שבהם שוטפים את הכלים נחשבים לערוי מכלי ראשון (שהרי מים אלו התחממו במערכת חימום המים הביתית), וכיוון שיש בכיור כלים בשריים וחלביים - הערוי יערבב בין טעמי הבשר והחלב ויטריף את הכלים. אמנם, הרמ"א הקל בנידון זה, וכתב שבניגוד להלכות שבת, בהלכות בשר בחלב - ערוי כלי ראשון אינו מבשל כלל. הש"ך חלק על דברי הרמ"א, וכתב שערוי מכלי ראשון אכן מסוגל להפליט טעמים ולהבליע אותם. לכן, לדעתו, כאשר משתמשים בכיור אחד במים חמים שהיד סולדת בהם, ואין מקפידים שהכלים שבכיור יהיו נקיים - הכלים עלולים להיטרף.

יש מן האחרונים שיצאו להגנת הרמ"א, והסבירו שדבריו אמורים רק לעניין כלים שדבוקים עליהם שאריות מזון. אף הרמ"א מסכים שאם עירו מים רותחים על עוף, ומים אלו נזלו לסיר חלבי - יש להגעיל את הסיר; אולם לדעתו ניתן להקל בכלים שדבוקים בהם שאריות מזון.

למעשה, ה"אגרות משה" (יו"ד ח"א סי' מ"ב) התיר להדיח כלים בשריים וחלביים בכיור אחד, בתנאי שמניחים רשת על קרקעית הכיור כדי למנוע מגע של הכלים עם תחתית הכיור (שהרי הכיור עצמו בולע לסירוגין טעמי בשר וחלב). ה"מנחת יצחק", לעומתו, החמיר ופסק שניתן להשתמש בכיור אחד רק אם מניחים בתוך הכיור קערות גדולות על גבי רשת, כך שהכלים כלל לא יגעו בכיור ואף הקערות לא יגעו בתחתית הכיור. מכל מקום, נראה שהמנהג המקובל הוא כשיטת ה"אגרות משה", להשתמש בכיור אחד לכלים בשריים וחלביים, ולייחד שתי רשתות - אחת חלבית ואחת בשרית - כדי להניח אותן בתחתית הכיור.

ר' אביעד ברטוב