!!
 
EAB- blank
 

שפת אמת

פרשיות מטות-מסעי - להכיר שהכל מאת ה'

מיוחדים היו בני גד ובני ראובן, שקיבלו את נחלתם בעקבות בקשה מפורשת. ייחוד זה מעורר שתי שאלות: ראשית - מדוע נדרשו שני השבטים האלו לבקש בעצמם את נחלתם; ושנית - האם הם קיבלו את הנחלה בזכות, או שמא הם קיבלוה כנדבה, למרות שהיא לא הגיעה להם מראש?

"כי בוודאי מוכן היה חלק זה לבני גד ולבני ראובן". דברי ה"שפת אמת" מכריעים בשאלות אלו ע"פ מבחן התוצאה: אם בסופו של דבר ישבו השבטים בנחלותיהם, ברור שמלכתחילה רצונו של ה' היה להושיבם שם. אולם אם כך, מדוע הם נדרשו לבקש בעצמם את הנחלה, ולא קיבלוה ממֹשה כמו שאר השבטים? ה"שפת אמת" מסביר שבקשתם מדגישה שהאדם נדרש לִרְצוֹת ולעבוד כדי לקבל, ואינו זכאי לקבל הכל באופן מוכן ומושלם. ה"שפת אמת" מדגיש שהרצון לקבל, מצד האדם, צריך להיות מכוון לקבלת דבר מתוך הכרת שייכותו אל ה': "אבל בני ישראל צריכין להעלות הכל אליו יתברך... וצריך שיהיה הרצון לקבל מתנת שמיים ובכוח התורה". מכיוון שכך, למרות שנחלה זו הייתה מיועדת לבני גד ולבני ראובן מלכתחילה, הם נדרשו לבקש אותה בעצמם, ולבטא בכך את ההבנה שזו מתנת שמיים.

למעשה, כל אדם בישראל צריך להעלות את הכל לה', ולא לראות את הדברים כמובנים מאליהם וכפועלים במישור הטבעי. מדוע, אם כך, רק בני גד ובני ראובן נדרשו לבקש את נחלתם, בעוד שאר השבטים קיבלו אותה מן המנהיגים? מה היה ייחודם של שבטי גד וראובן? מסתבר, שלשבטים אלו היה רכוש רב ("ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד" - במדבר ל"ב, א). אדם שיש לו הרבה רכוש עלול לראות את רכושו כהוכחה לגבורתו ולעוצם ידו, ולכן דווקא מבעלי הרכוש נדרש לבקש - כדי להבהיר להם שרכושם, כמו נחלתם, בא להם רק מאת ה'.

היסוד העולה מפרשייה זו הוא משמעותי ביותר לעולמנו שלנו: האדם מישראל מצווה להתפלל, אך התפילה היא קבועה ולא תמיד נוגעת בצרכיו העכשוויים של האדם. אולם יש בתפלה ביטוי לתחושת לבו של האדם שכל מה שיקבל וכבר קיבל - הכל בא לו כמתנת שמיים: "רק חכמים קבעו י"ח ברכות על כל הצורך לאדם שיברר שהכל ממנו יתברך... שלא יהיו צרכיו נפרדין ח"ו מן שורש החיים".

ר' עדיאל זימרן