עיון בזרעים, בקדשים ובטהרות

העלאת קדשים בחוץ בזמן הזה

בשבוע שעבר עסקנו באיסור להקריב קרבנות מחוץ לבית המקדש, ודנו בשאלה האם יסודו של האיסור בפגיעה במקדש או בפגיעה בקרבן. כעת נדון בשאלה אחרת: האם איסור זה חל גם בזמן הזה, לאחר שבית המקדש נחרב?

הגמרא בזבחים (קז ע"ב) תולה שאלה זו במחלוקת אמוראים, האם ניתן בזמן הזה להקריב קרבנות במקום המקדש, אע"פ שבית המקדש איננו: אם קדושת המקדש עדיין קיימת ("קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא"), וניתן עקרונית להקריב קרבנות במקום המקדש - הרי שזה מה שראוי לעשות בבהמות קדשים, והמקריבן במקום אחר מתחייב משום העלאת קדשים בחוץ. ברם, אם קדושת המקדש בטלה, ולא ניתן להקריב כיום קרבנות - אין לחייב על הקרבה בחוץ. הדבר מובן לפי שתי ההבנות של האיסור: לא שייכת פגיעה במקדש כאשר אין מקדש, וגם פגיעה בקרבן אינה שייכת, כיוון שהקרבן ממילא חסר תוחלת, בהיעדר מקום שבו ניתן להקריבו.

לדעת רוב הראשונים קדושת המקדש לא בטלה, ובכל זאת הם נחלקו בשאלה האם המעלה קדשים בחוץ בזמן הזה חייב: התוספות פוטרים, ואילו הרמב"ם, ספר החינוך ואחרים מחייבים.

תוס' (זבחים נט ע"א ד"ה עד) טענו שגם אם מקום הבית מקודש - המזבח אינו בנוי, ונמצא שהקרבן אינו ראוי להקרבה כעת, שהרי אין להקריב בלא מזבח. אמנם ניתן לבנות מזבח, אולם כל זמן שהדבר לא נעשה - הקרבן מופקע מהקרבה, ואין איסור להקריבו בחוץ. התוספות משווים זאת להלכה אחרת, הקובעת שמי ששוחט שלמים בחוץ לפני השעה שבה פותחים את דלתות ההיכל - פטור, כיוון ששלמים אמורים להישחט בפנים דווקא לאחר פתיחת הדלתות. במצב זה השלמים נחשבים בלתי ראויים להקרבה, אע"פ שניתן להכשירם להקרבה ע"י מעשה פשוט של פתיחת דלתות. כל שכן, אם כך, שגם קרבן נחשב ל'חסר יכולת הקרבה', כיוון שיכולת הקרבתו תלויה במעשה נכבד כמו בניית מזבח.

כיצד ישיבו הרמב"ם והחינוך על טענת התוספות? נראה שלדעתם מבחינה מעשית אמנם קל יותר לפתוח דלתות מאשר לבנות מזבח, אולם מבחינה מהותית - דווקא פתיחת הדלתות היא פעולה משמעותית יותר. ההיכל מייצג את נוכחות השכינה, ופתיחת דלתותיו נחוצה כדי שהאדם יעמוד מול הקב"ה בשעת ההקרבה. זמן שבו הדלתות סגורות מופקע אפוא עקרונית מהקרבה, כיוון שהאדם אינו עומד מול הקב"ה באותה שעה, ולכן איסור ההקרבה בחוץ אינו שייך בו. לעומת זאת, המזבח הוא רק כלי הנחוץ להקרבה, והיעדרו נחשב לבעיה טכנית בלבד. מצב שבו אין מזבח אינו נחשב לזמן המופקע עקרונית מהקרבה, ולכן איסור ההקרבה בחוץ שייך בו.

ר' מתן גלידאי