מדרש על הפרשה

פרשת מטות - "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו"

בסוף פרשת מטות מעלים בני ראובן ובני גד בקשה לפני משה: הם רוצים להתנחל בעבר הירדן המזרחי כי הוא טוב למרעה. משה רבנו מגיב בחריפות רבה לבקשתם, כנראה חושש מפני תחילתו של מהלך דומה לחטא המרגלים. המדרש קורא בדברי משה ביקורת נוספת, קצת מוצנעת אך בסיסית ביותר:

"'ומקנה רב' - זה שאמר הכתוב 'לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו'. 'לב חכם לימינו' - זה יצר טוב, שהוא נתון בימינו. 'ולב כסיל לשמאלו' - זה יצר הרע, שנתון בשמאלו.

דבר אחר: 'לב חכם לימינו' - אלו הם הצדיקים, שהן נותנין לבם לתורה שהיא מימין, שנאמר 'מימינו אש דת למו'. 'ולב כסיל לשמאלו' - אלו הן הרשעים, שהן נותנין לבם להעשיר, שנאמר 'בשמאלה עושר וכבוד'.

דבר אחר: 'לב חכם לימינו' - זה משה. 'ולב כסיל לשמאלו' - אלו בני ראובן ובני גד, שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר, שחיבבו את ממונם יותר מן הנפשות, שהן אומרים למשה: 'גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו'. אמר להם משה: אינה כלום, אלא עשו את העיקר - עיקר. תחלה - 'בנו לכם ערים לטפכם', ואח"כ - 'וגדרות לצאנכם'. הוי: 'לב חכם לימינו' - זה משה, 'ולב כסיל לשמאלו' - אלו בני ראובן ובני גד".

המדרש מחלק שלושה צמדים לימין ולשמאל. יצר הטוב, התורה והעיקר נמצאים בצד ימין, ולעומתם - יצר הרע, רדיפת הממון והטפל נמצאים בצד שמאל. במבט ראשון נדמה שאין קשר בין שלושת הפרטים הללו, אך אולי פני הדברים שונה.

סופה של השרשרת הוא העיקר והטפל. יש דברים בעולם שהם עיקריים ויש כאלה שהם לא. הגדרה זו היא ברורה ומקובלת על רוב בני האדם, אך למרבה הפלא אנחנו מתנהגים לא פעם בצורה הפוכה לגמרי. לא פעם אנחנו מעדיפים את הטפל על פני העיקר. הוא יותר יפה, הוא יותר מוצלח ולא פעם הוא גם יותר נחשב. אך למרות הכל - הוא טפל. הוא באמת שולי וחיצוני.

נראה כי סופו מוכיח על תחילתו. היצר הטוב והיצר הרע אינם בהכרח שתי יישויות נפרדות, הם המשיכה אל הטפל, והרצון אל העיקר. היצר הרע הוא רע כי הוא דוחף אל החיצוני. היצר הטוב תובע לגעת בפנימי ובאמיתי עד אין חקר.

לא קל לברר מיהו מי ובאילו פנים כל אחד מהם מתגלה בתוכנו, אך סוף סוף - אחד מצמיח חיים ואחד לא. "אורך ימים" - בימינה, ובשמאלה יש רק "עושר וכבוד".

ר' עודד מיטלמן