דף יומיומי

ראש השנה דף לא - מסעות השכינה

קראנו אתמול בפרשת בהעלתך:

"וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת: וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן: וַיִּסְעוּ בָּרִאשֹׁנָה עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה:"

יש מבעלי הקריאה, המנגנים פסוקים אלה בטעמים חגיגיים. מה מיוחד בפסוקים אלה? רש"ר הירש כתב על כך את הדברים הבאים:

"ויסעו בראשנה על פי ה' ביד משה - גם מסעם ממצרים לסיני היה על פי ה' ביד משה, אך היתה זו הפעם הראשונה שנסעו על פי המתואר כאן: כעם התורה, במחנות מסביב למשכן התורה, והענן השוכן על עדות התורה, או הנעלה מעליה, מורה להם לחנות או לנסוע; וארון הברית של עדות התורה נוסע לפניהם לתור להם מנוחה. כך לא נסעו מעולם!"

המסע המתואר בפרשתנו הוא אם כן לא רק מסע בני ישראל, אלא מסע השכינה. ללמדנו, כי שכינת ה' איננה סטטית, ואינה נשארת במקום אחד. שכינת ה' עשויה לנסוע ממקום למקום - עם בני ישראל, או לעומתם.

בסוגייתינו (דף ל"א ע"א) למדנו:

"אמר רב יהודה בר אידי אמר רבי יוחנן עשר מסעות נסעה שכינה - מקראי".

יש מן הפוסקים שעסקו במשמעות ההלכתית של קביעה זו. נחלקו הרמב"ם והראב"ד (הלכות בית הבחירה, ו' י"ד) בשאלה האם מקום המקדש קדוש גם בזמן הזה. בשו"ת בניין ציון (סימן ג') דן בשאלה האם דברי הגמרא בסוגייתנו על הסתלקות השכינה עשויים לשמש ראיה במחלוקת זו. מסקנתו, ומסקנת הפוסקים שבאו בעקבותיו (ראה, למשל, בשו"ת יביע אומר, יורה דעה ה' סימן כ"ו), שאין להוכיח מכאן במחלוקת זו, שכן ייתכן שהשכינה אכן הלכה ונסתלקה, ואף על פי כן הותירה "רשימו" - הותירה חותם של קדושה האוסר להיכנס למקום המקדש אף בזמן הזה.

אך מעבר לדיון ההלכתי, נראה שחכמינו לימדונו כאן יסוד גדול בעבודת ה'. השל"ה הקדוש (מסכת פסחים) כתב:

"והוא על דרך שזכרו רבותינו ז"ל במדרשם כי בבריאת עולם נתאוה להיות השכינה למטה, וירדה מרקיע לרקיע, עד ששרתה למטה במקדש. וכשחטאו, עשר מסעות נסעה השכינה וחזרה לשמים".

עם בריאת העולם הוטלה על כל הברואים משימה אחת: להוריד את השכינה מרקיע לרקיע, כדי שתשרה בארץ. ייתכן, ש"קל" היה יותר לברוא עולם שבו השכינה תופסת מקום קבוע ובלתי משתנה. אך כאמור, לא זו היתה מטרת הבריאה. תפקידם של הברואים הוא להוביל להשראת שכינה בעולם. אך אליה וקוץ בה: היות שהשכינה "דינמית", ובכוחה לרדת מרקיע לרקיע, היא עלולה לעשות גם את הדרך שבכיוון ההפוך. מעשי האדם יקרבו את השכינה, ומעשיו ירחיקוה! על דרך זו יש לבאר, כמובן, את המשך דבריו של ר' יוחנן בסוגייתינו:

"אמר רבי יוחנן ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר שמא יחזרו בתשובה".

למסעות השכינה תכלית ברורה מאוד: לעורר את ישראל לשוב בתשובה, ולהביא להשראת שכינה ולא ח"ו לסילוק שכינה. השל"ה שם מסיים וכותב:

וכשחטאו - עשר מסעות נסעה השכינה וחזרה לשמים, ומכל מקום אינו מסיר השגחתו ממנו, וממכון שבתו משגיח".

אף שהשכינה הסתלקה, הקב"ה יושב, משגיח ומצפה אימתי תשוב שכינתו לציון ברחמים.

הרב אביהוד שורץ