</p> <p>בית המדרש הוירטואלי</p> <p>

 
!!
 

EAB- blank


 


דף יומיומי

ביצה דף יח – לא גזרו השקה משום הטבלה

על דבריו של רבה בסוגייתנו, נשאלת בגמרא השאלה האם המסקנה הנכונה היא שלמעשה חכמים גזרו 'גזירה לגזירה במקרה של טבילה ביום טוב משום טבילה בשבת; כלומר, האם אכן נקבע כי למרות שהטבילה בשבת עצמה אינה אסורה גזרו שלא יטבול שמא יטלטל ברשות הרבים, ואף החמירו (לדעת חכמים) וגזרו את האיסור גם ביחס לטבילת כלים?

בהמשך הסוגיה, מובאת ראיה שאין לאסור במצב מעין זה מהמשנה העוסקת בדיני השקה של מקווה:

והא תנן: ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן, אבל לא מטבילין.

אם האמור לעיל היה נכון, צריך היה לאסור את השקת המים למקווה, מכוח החשש שמא יבואו להטביל כלי טמא – (פעולה אסורה לכל הדעות). הרב מאיר שיף הבהיר מדוע שבמקרה זה האדם נזהר שלא יטמאו המים ולכן, משום שמדובר במצב שאינו מצוי, לא גזרו בו חכמים.

על השאלה המתבקשת, מדוע לא להתיר את ההטבלה של הכלי על המים, תשובת הגמרא היא שאם יהיה הדבר מותר, ממילא שוב לא מדובר בדבר שאינו מצוי - אלא בדבר מצוי, שהרי האדם לא יזהר במשקים מלטמא, כדי שיוכל לטבול את הכלים אגב המים.

הסבר נוסף שניתן להציע הוא שמשום שהגזרה היא מהחשש שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, לא חילקו בין טבילה במצבים שכיחים לבין טבילה במצבים לא שכיחים, בהם החשש תמיד קיים. דבר שונה הוא בהשקת מים, שאז אין חשש של העברה ברשות הרבים, וכדברי בעלי התוספות (ד"ה נגזור השקה אטו הטבלה) שהאדם אינו 'להוט' על טהרתם של המים – זאת בניגוד למצב בו הוא מטהר עם המים את הכלי.

הרב ירון בן צבי