דף יומיומי

סוכה כב – סוכה המעובה כמין בית

במשנה (כב ע"א) נאמר:

המעובה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה - כשרה.

ובגמרא (כב ע"ב) הובאה מחלוקת תנאים בעניין:

תנו רבנן: המעובה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה - כשרה. אין כוכבי חמה נראין מתוכה, בית שמאי פוסלין, ובית הלל מכשירין.

מלשון הברייתא משמע שהיא מפרשת את דברי המשנה, ומסבירה שדווקא כאשר כוכבי הלילה אינם נראים הסוכה כשירה לכולי עלמא, אך כאשר גם "כוכבי חמה" אינם נראים נחלקו בית שמאי ובית הלל. בהסבר המושג "כוכבי חמה" נחלקו הראשונים. הרמב"ם (סוכה ה, כא) כתב:

דרך הסכוך להיות קל כדי שיראו ממנו הכוכבים הגדולים, היתה מעובה כמין בית אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה.

וביאר הבית יוסף (או"ח תרלא, ג) שלדעתו כוכבי חמה הם "הכוכבים הגדולים הנראים ביום שהוא זמן החמה". אך רש"י (כב: ד"ה כוכבי) כתב:

כוכבי חמה - כשהחמה זורחת עליה ואין זהרורי חמה נראין מתוכה - אין זו דומה לסוכה אליבא דבית שמאי.

מהו שורש המחלוקת בין רש"י לרמב"ם? ייתכן ששאלה זו נעוצה בהבנת יסוד דין "סוכה מעובה". לדעת הרמב"ם יש דין המחייב שתהיה אפשרות לראות כוכבים דרך הסכך. עצם קיומה של אפשרות זו מגדיר את הסכך כסכך קל וארעי, בלי קשר להשפעותיה על אופן הישיבה בסוכה.

אמנם לדעת רש"י אפשר להבין שדין זה הוא דין שקשור לאפקט שאותו יוצר הסכך ביחס ליושב בסוכה. לשיטתו אין צורך בכך שהסכך עצמו ייראה דליל, וממילא הוא כשר גם כאשר לעיני המתבונן בו הוא נראה אטום לגמרי. אך יש צורך בכך שהשמש תחדור לתוך הסוכה, ובכך תראה שמדובר בסוכה ולא בבית קבע. כאשר הסכך מונע לחלוטין חדירה של קרני שמש אין הוא "מסכך" אלא אוטם את הסוכה לחלוטין בדומה לגג רגיל.

מדברינו אלה עולה שדברי הרמב"ם הם לחומרא ודברי רש"י הם לקולא, שהרי הרמב"ם דורש סכך דליל ממש, שאפשר לראות דרכו, ואילו רש"י דורש רק חדירה של זהרורי חמה לתוך הסוכה.

אמנם מבחינה מהותית יכולות להיות גם השלכות בכיוון ההפוך. כך למשל, דעת השפת אמת (כב ע"א) היא שלכתחילה צריך לראות גם את כוכבי הלילה דרך הסכך, ועל פי דעה זו הוא כותב:

נראה לפי עניות דעתי דהפירוש נראין מתוכה הוא שיוכל אדם לראותן כשישים עין על מקומות הנקובים ולא להיות נראין מעצמן תוך הסוכה שהיא שיעור גדול, וכן דייקא לישנא דמתני' דתנן נראין מתוכה ולא בתוכה.

כלומר, הדרישה לראות כוכבים איננה מגדירה את הישיבה בסוכה ככזו שרואים בה כוכבים, אלא רק דורשת שהסכך יהיה כזה שבמאמץ מסוים אפשר לראות דרכו.

דברים ברוח זו הביא המשנה ברורה (תרלא סק"ה) בשם הפרי מגדים:

ועיין בפרי מגדים שכתב דאפשר לענין ראיית הכוכבים די בכל הסוכה אם הוא רואה רק במקום אחד. מה שאין כן באם היה מעובה הרבה מאוד עד שאין הגשם יכול לירד בתוכו למאן דאמר דפסולה כל שיש ד' טפחים ביחד סכך פסול מקרי.

הפרי מגדים מחלק בין דין ראיית הכוכבים, שעניינו שתהיה אפשרות לראות כוכבים דרך הסכך, לדין "אין הגשם יכול לירד" שמגדיר את הסכך כגג גמור. לדבריו, יש דין המחייב שתתאפשר ראייה של כוכבים, אך אין זה אומר שקטע סכך שלא רואים בו כוכבים נחשב כגג. זאת בניגוד לסכך שמונע גשמים המוגדר כגג ולא כסכך.

הרב אברהם סתיו