דף יומיומי

דף עד – חצי שיעור

בסוגייתנו (עד ע"א) הובאה מחלוקת יסודית וחשובה בעניין חצי שיעור:

חצי שיעור, רבי יוחנן אמר: אסור מן התורה, ריש לקיש אמר: מותר מן התורה. רבי יוחנן אמר: אסור מן התורה; כיון דחזי לאיצטרופי - איסורא קא אכיל. ריש לקיש אמר: מותר מן התורה, אכילה אמר רחמנא - וליכא.

בעיון זה נתמקד בשיטת רבי יוחנן, שנפסקה להלכה, שחצי שיעור אסור מן התורה. הגמרא הסבירה את שיטת רבי יוחנן בכך שחצי שיעור "חזי לאיצטרופי" לכדי שיעור שלם. אמנם רבי יוחנן עצמו הביא ברייתא שלומדת דין זה מפסוק:

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה, כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה - תלמוד לומר 'כל חלב'!

מהו היחס שבין הסברה לבין הפסוק?

גישה אחת בראשונים מובאת בתוס' הרא"ש (ד"ה רבי):

עיקר טעמא דר' יוחנן דדריש ליה מקרא דכל חלב אלא דיהיב טעמא דמסתבר למדרש קרא הכי.

תוס' הרא"ש מסבירים שתפקיד הסברה הוא לומר שמסתבר לומר שבאמת חצי שיעור אסור, ומשום כך יש מקום לרבות זאת מן הפסוק. באופן דומה כתבו גם התוספות (ד"ה כיון, עי"ש), אך הריטב"א (ד"ה כיון) רוח אחרת הייתה עמו:

ואף על גב דרבי יוחנן מכל חלב נפקא ליה כדאיתא בסמוך, מפרשינן לדידיה טעמא דקרא.

בניגוד לתוס' הרא"ש שראו את המניע לדרשת הפסוק בסברא, הריטב"א סבור שהסברה מהווה "טעמא דקרא". מדוע זה חשוב? נדמה שניואנסים אלו משקפים הבנות שונות בתכלית של סברת "כיון דחזי לאיצטרופי".

החקירה היסודית שבה דנו האחרונים בסוגייתנו היא: האם חצי שיעור אסור מצד עצמו כמו שיעור שלם (אלא שלא נענשים עליו), או שמא הוא אסור רק משום האפשרות לצרף אותו לכדי שיעור שלם. לשאלה זו ישנן נפקא מינות רבות: האם שייך דין חצי שיעור כשהוא לא יכול להצטרף לשיעור? (כגון שמאיסור זה יש בעולם רק חצי שיעור, ואין מה לצרף אליו) האם יש קיום מצווה בעשיית חצי שיעור של מצוה? ושאלות נוספות.

נראה ששאלה זו נתונה במחלוקת בין הראשונים הנ"ל. לדעת הריטב"א סברת "חזי לאיצטרופי" היא "טעמא דקרא", היינו שהיא מבטאת את סברת האיסור וטעמו. ממילא כאשר טעם זה אינו שייך יש מקום לומר שהאיסור לא יחול (בכפוף לאפשרות לדון בטעמא דקרא, ואכמ"ל). אמנם לדעת תוס' הרא"ש סברה זו איננה הסבר לטעם האיסור אלא הוכחה לאמתותו. כלומר, העובדה ש"חזי לאיצטרופי" מוכיחה שיש כאן חפצא של איסור וממילא אפשר לרבות אותו מן הפסוק "כל חלב". לפי סברה זו אין טעם מסוים לאיסור זה ומדובר בעיקרון כללי שמלמד על מעמדו של חצי שיעור, והוא קיים גם במצבים שבהם אין אפשרות של צירוף לשיעור שלם.

הרב אברהם סתיו