!!
 
EAB- blank
 

דף יומיומי

יומא סא – כפרת קרבנות היום

בסוגייתנו (סא ע"א) מובאת מחלוקת תנאים יסודית בהבנת אופי תהליך הכפרה של עבודת יום הכיפורים:

תנו רבנן... הושוו כולן לכפרה אחת, שכולן מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות, דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר: כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל בטומאת מקדש וקדשיו, כך דם הפר מכפר על הכהנים בטומאת מקדש וקדשיו. וכשם שוידוי של שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות - כך וידוי של פר מכפר על הכהנים בשאר עבירות.

לדעת רבי יהודה, פרו של אהרן מכפר על טומאת מקדש של הכהנים, השעיר הפנימי מכפר על טומאת מקדש של ישראל והשעיר המשתלח מכפר על שאר עבירות של כל העם. לעומת זאת רבי שמעון סבור שהפר מכפר על הכהנים הן בטומאת מקדש והן בשאר עבירות, ואילו השעירים מכפרים על ישראל בלבד. נמחיש זאת על ידי טבלה:

__________________רבי יהודה_________רבי שמעון
טומאת מקדש של כהנים____פר_____________דם הפר

שאר עבירות של כהנים_______שעיר המשתלח _____הווידוי על הפר

טומאת מקדש של ישראל______שעיר הפנימי______שעיר הפנימי

שאר עבירות של ישראל_______שעיר המשתלח____שעיר המשתלח

במבט ראשון נראה שדעת רבי שמעון הגיונית יותר. שהרי לדעתו קיימת הקבלה מלאה בין ישראל לכהנים, ובין טומאת מקדש ושאר העבירות. זאת בניגוד לשיטת רבי יהודה שמתקשה להסביר את הפער שבין הפר (שיש בו ווידוי) לשעיר הפנימי (שאין בו ווידוי) וכן את הפער שבין טומאת מקדש (שבה יש חילוק בין כהנים לישראל) לשאר עבירות (שמתכפרות לכולם יחד). משום כך יש לנסות ולהעמיק יותר בהבנת המחלוקת.

נראה שמחלוקת זו משקפת מחלוקת מהותית בעניין אופי כפרת יום הכיפורים, ובמהות היחס שבין טומאת המקדש לשאר העבירות:

לדעת רבי שמעון הכפרה על שאר העבירות היא בווידוי, כאשר אצל הכהנים הווידוי נעשה על הפר ואצל ישראל הוא נעשה על השעיר המשתלח. כמו כן, אין קשר מהותי בין כפרה זו לכפרת טומאת המקדש שנעשית על ידי הזאות הדמים, והראיה - שאר העבירות של הכהנים מתכפרות בווידוי על הפר עוד בטרם נזרקו הדמים.

לדעת רבי יהודה, לעומת זאת, קיים רק תהליך אחד של כפרה אלא שתהליך זה נעשה בשני שלבים. בשלב הראשון מכפרים על טומאת מקדש על ידי הקרבנות הפנימיים, ומתוך כך אפשר בשלב השני להשליך את עוונותיהם של הכהנים וישראל יחד על ראש השעיר. משום כך לא ייתכן שכפרת שאר עבירות תיעשה לפני כפרת טומאת המקדש, ומאידך אין מניעה לצרף את עוונות הכהנים לעוונותיהם של ישראל בשילוח השעיר הפנימי. זאת משום שמעשה הכפרה העמוק והעיקרי הוא בהזאות הדמים, המכפרות על טומאת המקדש ומטהרות את הקשר הפנימי שבין עמ"י והקב"ה. לאחר חידושו של קשר זה מתרוקנות שאר העבירות מתוכן, והן מושלכות מאליהן על ראש השעיר המשתלח.

למחלוקת זו ישנן השלכות רבות על תפיסת היחס שבין שני השעירים (עי' לעיל מ ע"ב ובתוס' שם), ואולי גם על עבודת יום הכיפורים האישית של כל אדם. בעוד שלדעת רבי שמעון ישנם שני צירים מקבילים של עבודה, הרי שלדעת רבי יהודה מדובר בתהליך אחד המורכב משני שלבים, כפי שכתב בעל השם משמואל (מצורע תרעג):

וזה עצמו הוא הענין ששעיר הפנימי קרב קודם שעיר המשתלח, עפ"י מה שאמרנו לעיל שבאשר שעיר המשתלח מכפר על המרד, ומורד יוצא מכלל הקדושה ואין לו עוד חלק בחיים, א"א להיות סור מרע מקודם, באשר אי אפשר שירגיש כ"כ בפגם שעשר טרם יערה עליו רוח קדושה מחדש, ואינו דומה לכל חטאות הקודמות לעולות הבאין עמהן שהחטאת היא על השוגג שלא נאבד ונסתלק ממנו כל רגש חיים. וזה כלל גדול לכל הבא ליטהר מעבירות שבידו שנעשו בזדון, מה גם בפגם ברית שהוא פגם בצלם אלקים עיקר חיות האדם, אי אפשר לעשות כסדר סור מרע ועשה טוב, שזה לא נאמר אלא באיש שלא נתקלקל בכללו וכמשל איש שיש לו מכה באבר אחד ומועילה לו רפואה, זה יכול להיות סור מרע מקודם, אבל לא האיש שנתקלקל בכללו והוא נצרך לחיים חדשים.

הרב אברהם סתיו