דף יומיומי

דף נ"ח, כפרת מזבח הקטורת

המשנה בדף נ"ח ע"ב, והגמרא שבעקבותיה, עוסקות בסדר הכפרה על מזבח הקטורת ביום הכיפורים. הכהן הגדול מזה מדם החטאות על הכפורת שבקודש הקודשים, ולאחר מכן מוסיף ומזה על מזבח הקטורת. ההבחנה בין שתי ההזאות מפורשת במקראות (ויקרא ט"ז):

"וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ: וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת: וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם ...
וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:".

סדר הכפרה הראשון נוגע לקודש הקדשים, והוא חותם בהוראה "וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל". התורה מדגישה שלאחר מכן יוצא הכהן מקודש הקודשים, ועובר לסדר הכפרה השני, אשר גם הוא נחתם ב"וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל".

הכפרה על המזבח נזכרת לא רק בפרשייה זו העוסקת ביום הכיפורים, אלא גם בפרשייה בספר שמות (פרק ל'), המצווה על בניית המזבח:

"וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ: ... וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה':".

מדוע זקוק מזבח הקטורת לכפרה מיוחדת ביום הכיפורים? התשובה לכך נעוצה במיקומה של אותה הפרשייה בספר שמות. בפרשת תרומה מתארת התורה את כלי הקודש: הארון, השולחן, המנורה ומזבח העולה; ולאחר מכן מתארת את החצר ואת כליה. והנה, בסוף פרשת תצווה, התורה "נזכרת" בעוד כלי אחד שלא מצא את מקומו בפרשת תרומה: המזבח. כבר הרמב"ן (וכן ראב"ע, ובעקבותיהם שאר המפרשים) עמד על התמיהה שבדבר:

"הנה מזבח הקטרת מן הכלים הפנימיים היה, ראוי שיזכירנו עם השולחן והמנורה שהוא מונח עמהם?!".

תשובתו של הרמב"ן לתמיהה זו אפופת סוד:

"אבל הטעם להזכירו כאן אחר המשכן וכל כליו והקרבנות, בעבור שאמר בתשלום הכל "ונקדש בכבודי", "ושכנתי בתוך בני ישראל". אמר כי עוד יתחייב להם שיעשו מזבח מקטר קטרת להקטיר לכבוד השם. וזהו רז שנמסר למשה רבינו, שהקטרת עוצרת המגפה ... ולכך אמר כאן "ונתת אותו לפני הפרכת אשר על ארון העדות לפני הכפורת אשר על העדות אשר אועד לך שמה", כי מה צורך להאריך בכל אלה ... אבל הוא להורות על ענינו".

הרמב"ן מדגיש שתי נקודות: ראשית, למזבח הקטורת ישנו חלק מהותי בהשראת השכינה במשכן ועל כנסת ישראל בכלל. שנית, המזבח עומד בזיקה ישירה אל ארון העדות והכפורת, ומשום כך מדגישה התורה שיש להציבו "לפני הכפורת אשר על העדות". ואמנם, השולחן והמנורה עמדו בצידי הקודש, בעוד שמזבח הקטורת עומד ביניהם, מול ארון העדות שבקודש הקודשים.

נקודה זו האחרונה משתלבת היטב בהלכה שבסוגייתנו: במקביל לכפרה הפנימית בקודש הקודשים, נדרש הכהן לכפר גם על מזבח הקטרות. הכפורת ומזבח הקטורת הם הכלים המבטאים יותר מכל את השראת השכינה, ועל כן דווקא הם זקוקים לכפרת יום הכיפורים.

כאמור, הכהן הגדול מזה על הכפורת שבקודש הקודשים. לפני מספר ימים למדנו (יומא דף נ"ד) את דברי חז"ל על סמליותם של הכרובים הקבועים בכפורת:

"אמר רב קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה".

הכפורת והכרובים מבטאים את הקשר; את הזיקה והחיבור.

נראה, שזה גם תפקידה של הקטורת. קטורת מסמלת קשר וחיבור, שכן קטרא בארמית הוא קשר. כך דרשו חז"ל על "קטורה", הלא היא הגר ש"קשרה את פתחה" ולא התחתנה עם אדם אחר זולת אברהם אבינו (ראה רש"י בראשית, כ"ה א').

מטרתו המרכזית של יום הכיפורים היא לשוב ולחדש את הקשר והזיקה בין הקב"ה ובין כנסת ישראל. במהלך השנה הולכים אנו ומתרחקים מריבונו של עולם, ויום הכיפורים הוא ההזדמנות למפגש מחודש, להתקשרות מחודשת. משום כך, שני הכלים המיטהרים ביום הכיפורים הם הכלים המבטאים קשר זה: הכפורת ומזבח הקטורת.

הרב אביהוד שורץ