דף יומיומי

הפקרת ממונו של הכהן הגדול לגבי אחיו הכהנים

הגמרא בדפים נ'-נ"א דנה בהרחבה בבעלות על פר הכהן הגדול ביום הכיפורים. פר זה ממלא שני תפקידים, ואף מתוודים עליו פעמיים: א. הוא מכפר על אהרן הכהן באופן אישי, ב. הוא מכפר על 'אחיו הכהנים'. התורה דורשת מן הכהן הגדול לרכוש את הפר מכספו שלו, ומכאן יש לדון באופי זיקתם ושייכותם של אחיו הכהנים אל הפר. ואמנם, הגמרא בדף נ' עמוד ב' מסתפקת האם הכפרה על אחיו הכהנים היא "מקופיא", דהיינו כפרה חלקית ואגבית בלבד; או שמא כפרה "בקביעותא", דהיינו כפרה גמורה ושווה לכפרתו של הכהן הגדול עצמו.

למסקנת הסוגיה, קובעת הגמרא (דף נ"א ע"ב):

"

אלא שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים".

כלומר, הכהן משלם על הפר מכיסו, ואולם התורה קובעת כי תשלום זה נזקף לזכותם של כלל אחיו הכהנים. הגירסה שהעתקנו היא על פי רש"י, המוסיף את המילה "אלא". בפשטות נראה, שכוונת רש"י לומר שתירוץ זה האחרון אכן מנטרל את הפקפוקים שהתעוררו במהלך הסוגיה, ומשמעותו: בני אהרן כולם שווים בבעלותם על הקורבן, ועל כן כולם מתכפרים בו כפרה גמורה (וראה את הדיון בכך בתוספות כאן). בניגוד להבנה הפשוטה, נראה שדיוק אחר בדברי רש"י מוביל למסקנה אחרת - רש"י כאן כתב:

"אפקוריה אפקריה - לגבי הך כפרה".

וכעין זה גם במאירי:

"הכתוב הפקיר את ממונו אצל אחיו לענין זה שתהא יד כולם שוה בו ויתכפרו בו".

מדברי רש"י והמאירי נראה, שאין מדובר על הפקר גמור, אלא על הפקר לצורך הכפרה בלבד. לעומתם הרמב"ם (הלכות עבודת יום הכיפורים, ה' י"ג) כותב:

"פר יום הכפורים אף על פי שכהן גדול קונה משלו שנאמר פר החטאת אשר לו, המקום הפקיר ממונו בו לכל אחיו הכהנים, שאילו לא היה להן בו שותפות לא היו מתכפרין בו".

מן הרמב"ם נראה יותר שמדובר על הפקר גמור, ולא רק על הפקר נקודתי לצורך כפרה, שהרי הרמב"ם סבור שיש צורך בשותפות גמורה כדי לזכות בפועל בכפרתו של פר כהן גדול.

אם הדיוק המוצע במקומו, הרי שלפי הרמב"ם אכן ישנו הפקר גמור, וממילא גם כפרה גמורה; בעוד שלדעת רש"י והמאירי ההפקר מצומצם ומסוייג יותר, וייתכן שכפרתו מקופיא, ולא כפרה גמורה.

בעיוננו למסכת שקלים הזכרנו את חידושו המפורסם של רבי עקיבא איגר (בשו"ת, סימן ט') שנשים פטורות מתפילת מוסף, משום שהן אינן שותפות במחצית השקל. כפי שהסברנו אז, כל האחרונים שללו חידוש זה, וקבעו בנחרצות שאף מי שאיננו משלם בפועל למחצית השקל, זכאי לחלק בקורבנות הציבור של כלל ישראל. שניים מגדולי הדור בפולין לפני השואה דחו את דבריו של רבי עקיבא איגר מסוגייתינו. רבי מנחם זעמבא (בתשובה שהודפסה בשמו בשו"ת זרע אברהם, סימן ד'; וכן כתב בספר "עמודי אור", סימן ז') הסביר:

"ומבואר דגם עבדים שאינם שוקלים מתכפרין בקורבן ציבור, והטעם פשוט כמו דאמרינן ביומא (נא ב) "שאני בי גזא דאהרן דרחמנא אפקריה לגבי אחיו הכהנים ומתכפרין בפרו" - כן זכי רחמנא כפרה לכל ישראל אף למי שלא שקל".

אם כן, סוגייתינו מבססת יסוד עקרוני בדבר הרחבת כפרתו של קורבן.

נעיר, לסיום, שייתכן שהחידוש שבסוגייתינו מתקשר להלכה נוספת, שלמדנו בסוגיה לעיל ביומא, בדף י"ח:

"והתניא "והכהן הגדול מאחיו" - שיהא גדול מאחיו בכח בנוי בחכמה ובעושר. אחרים אומרים: מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו? תלמוד לומר "והכהן הגדול מאחיו" - גדלהו משל אחיו".

הכהן הגדול מצוי במעמד מורכב. מצד אחד, הוא זוכה למעמד אישי נכבד, ובעבודת יום הכיפורים עובד בכוחות עצמו, כאינדיבידואל. מצד שני, הוא חלק משבט נרחב יותר, הכולל את כל אחיו הכהנים, ואחת ממטרותיו ביום הכיפורים היא לכפר גם עליהם. מעמד מורכב זה מתבטא בשתי ההלכות שלפנינו: מצד אחד, אחיו מוכרחים לנשאו מעליהם, ולוודא שהוא אכן יהא גדול מכולם בעושר; אך מצד שני התורה הפקירה את ממונו שלו לגבי אחיו הכהנים, כדי שיזכו כולם לכפרה אחת.

הרב אביהוד שורץ