!!
 
EAB- blank
 

דף יומיומי

יומא כה – אופן חלוקת העבודה על פי הפייס

הגמרא (כה ע"א) העלתה שאלה טכנית לכאורה ביחס לאופן חלוקת העבודות בפייס:

איבעיא להו: כשהן מפייסין, לעבודה אחת מפייסין, או דילמא לכל עבודה ועבודה הן מפייסין?

כלומר, מכיוון שהפייס כולל כמה תפקידים, יש לדון האם מפיסים על כל תפקיד בפני עצמו, או שמא מפייסים פעם אחת ושאר התפקידים כבר מתחלקים לפי סדר העמידה של הכהנים, החל מן הכהן הזוכה. מסקנת הגמרא (כה ע"ב) היא כאפשרות השנייה:

תא שמע, דתני רבי חייא: לא לכל עבודה ועבודה מפייסין, אלא כהן שזכה בתמיד שנים עשר אחיו הכהנים נמשכין עמו. שמע מינה.

מהי משמעותה של שאלה זו? אפשר להבין שמדובר בבירור טכני בלבד, אלא שלהבנתי הדיון המפורט המובא בגמרא מרמז על משמעות עמוקה יותר הבאה לידי ביטוי בשאלה טכנית זו.

את הפייס, או הגורל, אנו מוצאים גם בדין חלוקת רכוש של יורשים או שותפים. בגמרא בבבא בתרא (קו ע"ב), המתייחסת לדין החלוקה, נאמר:

תניא, ר' יוסי אומר: האחין שחלקו, כיון שעלה גורל לאחד מהן - קנו כולם.

בפשט הגמרא משמע כמסקנת סוגייתנו, היינו שדי בגורל אחד כדי לחלק את כל החלקים, אך הרשב"ם (ד"ה קנו) מדגיש שאין זה כך, ורק האח שנפל עליו הגורל זכה בחלקו. כך גם כתב הרשב"א (ד"ה האחין) בשם רוב הראשונים. נראה שטעם הדבר הוא שהגורל מהווה מעין קניין של אחד האחים ברכוש המוגרל, וממילא הוא חל דווקא על אותו אחד שזכה בו.

נשוב לענייננו. את תפקיד הפייס בבית המקדש אפשר לראות בשתי דרכים:

א. חלוקה "ממונית" בין הכהנים שלכולם זכות שווה לעבוד במקדש.

ב. דרך ליצור סדר בעבודה, ללא קשר ל"זכויות" הכהנים.

שתי דרכים אלה מיוסדות על השוני בין דברי הגמרא בדף כב ע"א לבין ניסוח הספרי. מדברי הגמרא (כב ע"א) משמע שהפייס הוא תקנת חכמים שנועדה להסדיר את זכויותיהם השוות של הכהנים, בכדי שלא יבואו לידי מריבה. אך מהספרי (קרח קטז) משמע שהפייס הוא דין תורה שעניינו יצירת סדר בעבודת המקדש.

נראה ששתי ההבנות הללו יכולות להשליך על הדיון בסוגייתנו: אם הפייס במקדש מהווה חלוקה ממונית, מסתבר שצריך יהיה להגריל על כל עבודה בפני עצמה, כמו שעושים בחלוקת רכוש וירושה. אך אם תפקיד הפייס הוא ליצור סדר בעבודה, יהיה די בפייס אחד על העבודה הראשונה ואילו שאר העבודות יתחלקו לפי סדר עבודת הכהנים.

הרב אברהם סתיו