דף יומיומי

יומא ב'-ג', פרישת כהן גדול קודם יום הכיפורים

הסוגיה הראשונה במסכת עוסקת במצוה להפריש את הכהן הגדול מביתו שבעה ימים לפני יום הכיפורים. מצוה זו מעוררת שאלות שונות. השאלה הראשונה שנידונה בגמרא היא שאלת המקור - מהיכן נלמדה חובת הפרישה? בשאלה זו נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן לומד הלכה זו משבעת ימי המילואים ימים (ויקרא ח, לג). גם באותם הימים, לקראת חנוכת המקדש והשראת השכינה, נדרשו אהרן ובניו להכין את עצמם במשך שבעה

"וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם".

לעומת ר' יוחנן, ריש לקיש לומד את חובת הפרישה מן האמור בספר שמות (שמות כד, טז) ביחס למשה רבינו:

"וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן".

המחלוקת בין ר' יוחנן וריש לקיש עשויה לשקף שתי תפיסות של יום הכיפורים. ר' יוחנן מדגיש את עבודת המקדש, שהיא עיקר עניינה של מסכת יומא. לקראת עבודה מיוחדת זו, יש להתכונן ולשהות במקדש. ריש לקיש מדגיש לא רק את העבודה, אלא את עצם החיבור וההתייחדות בין עם ישראל ובין הקב"ה ביום הכיפורים. כזכור, על פי מסורת חז"ל הלוחות האחרונים ניתנו ביום הכיפורים, ויש ביום זה בחינה מסוימת של מתן תורה. אם כך, שבעת ימי ההכנה אינם נוגעים למקדש מצד עצמו, אלא לעצם המפגש עם ריבונו של עולם.

לדעת רוב הראשונים (למעט התוספות להלן בדף ד'), מצות פרישתו של כהן גדול היא מדאורייתא. אמנם, ניסוחו של הרמב"ם (הלכות עבודת יום הכיפורים, א' ג') בעניין זה ייחודי:

"שבעת ימים קודם ליום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכתו שבמקדש ודבר זה קבלה ממשה רבינו".

הביטוי "קבלה ממשה רבינו" מופיע בי"ד החזקה אך ורק בעניין זה. לכאורה, נראה שהרמב"ם פסק כאן כריש לקיש, שרואה את מקור הפרישה במנהגו של משה רבינו (אמנם יש בכך קושי, שכן לדעת ריש לקיש אין מקור ברור להפרשת כהן העוסק בפרה, ואילו הרמב"ם השתמש בביטוי "קבלה ממשה רבינו" אף בהלכות פרה אדומה; וצ"ע).

אמנם יש להדגיש, כי אף שהפרישה מדאורייתא, היא איננה מעכבת את עבודת יום הכיפורים, והראיה: מחליפו של הכהן הגדול איננו זקוק לפרישה, ואם תארע תקלה לכהן הגדול, הסגן יעבוד במקומו אף שלא קיים מצות פרישה.

מחלוקת ענפה בראשונים על אתר הנוגעת לאופיה ולמהותה של מצות פרישה, היא בשאלה להיכן מפרישים את הכהן הגדול? היכן הוא אמור לשהות במהלך אותם שבעה ימים? בסוגייתנו נאמר, שדין הפרשת שבעה ימים נוהג גם בכהן השוחט והשורף את הפרה האדומה. כהן זה מופרש ללשכה שהיתה מחוץ לעזרה, ובה היתה הקפדה יתירה על דיני טומאה וטהרה. התוספות כאן (ב ע"א, ד"ה ומאי) מציעים, שאף הכהן הגדול הופרש ללשכה זו לקראת יום הכיפורים. אם כך, נראה שכל מטרתה של הפרישה לשמור עליו שלא ייטמא. אלא, שהתוספות מעלים גם הצעה שנייה:

"אי נמי יש לומר, משום דכהן גדול ביום הכפורים פרישתו לקדושה שכל עבודתו לפנים ולפני ולפנים היו מפרישים אותו ללשכת פרהדרין שבנויה בקדש".

התוספות קובעים כי הכהן פורש לא רק לשם טהרה אלא גם לשם קדושה. טהרה פירושה נקיות, התרחקות מן הטומאה ומן החטא. לצורך עבודת יום הכיפורים, אין די בטהרה, ויש צורך בהתקדשות. התוספות מדגישים שלשכת הכהן הגדול נמצאת במקדש דווקא, וזאת כדי שהכהן יהפוך לחלק מנוף המקדש, ולתושב קבע בתוכו, לפני שיתחיל בעבודת יום הכיפורים.

הרב אביהוד שורץ