דף יומיומי

שבת דף קנה – מזונותיו עליך

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בהנחת אוכל לפני בעלי חיים:

"אמר לך רב יהודה: לעולם מהלקטין - דספי ליה בידים, מלקיטין - דשדי ליה קמייהו. ודקא קשיא לך: יוני שובך ויוני עלייה למישדא קמייהו נמי לא? - הני מזונותן עליך, והני - אין מזונותן עליך. כדתניא: נותנין מזונות לפני כלב, ואין נותנין מזונות לפני חזיר. ומה הפרש בין זה לזה, זה - מזונותיו עליך, וזה - אין מזונותיו עליך".

אסור לאדם להניח אוכל לפני בעלי חיים שאיננו מופקדים על מזונותיהם. העושה כן עובר על איסור משום טירחא שלא לצורך. הברייתא המובאת בגמרא מלמדת שההבדל בין כלב לחזיר הוא בכך שמזונותיו של הכלב הם על הבעלים שלו ולכן מותר להניח לפניו אוכל בשבת, בעוד שלחזיר אין הבעלים צריך לדאוג למזונות, ולכן אסור להניח לפניו אוכל בשבת.

נראה לומר שהסיבה שאין מזונותיו של החזיר מוטלים על הבעלים היא משום שחכמים קיללו את המגדל חזירים בארץ ישראל*. כלומר, אם אסור לגדל חזירים בארץ ישראל אז לא יתכן לומר שיהיה אדם שחייב במזונותיהם (בשונה מכלב שניתן לגדל בתנאי שהוא קשור).

אם כנים דברינו, יוצא שבמידה ואדם זה מגדל חזירים בהיתר מזונותיהם עליו, ויהיה מותר לו להניח לפניהם אוכל בשבת. כעין דברים אלו כותב רבי ישראל מראדין (משנה ברורה סימן שכד ס"ק ל):

"ואם נפלו לו בפרעון חובו שמותר להשהותן עד שימצא למכרן בשויין מקרי מזונותן עליך ומותר ליתן להם מזונות".

את האיסור הנ"ל מנסה הגמרא להוכיח מהמשנה בסוגייתנו המחלקת בין נתינת מים בפני דבורים ויונים ובפני אווזים ותרנגולים. הגמרא דוחה את הראיה בכך שמים שונים מאוכל משום שהם מצויים בשפע:

"אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא אין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך אבל נותנין לפני אווזין ולפני תרנגולין ולפני יוני הרדיסיות מאי טעמא? לאו משום דהני מזונותן עליך והני אין מזונותן עליך? - וליטעמיך, מאי איריא מיא, אפילו חיטי ושערי נמי לא! - אלא שאני מיא דשכיחי באגמא".

מזונות שלא נמצאים לפני בעלי החיים בשפע, מותר להניח לפניהם על אף שאין אותו אדם אחראי על סיפוק מזונותיהם. לפי דברים אלו יתכן היה לומר שאין מניחים לפני חזירים אוכל רק אם יש אוכל לפניהם – כשיש להם מזון בשפע; אולם יתכן לומר שבכל מקרה חזירים יוצאים מהכלל ואין להניח לפניהם אוכל לעולם אלא אם כן הם נמצאים ברשותו בהיתר.

הרב ירון בן צבי

___________________________

* הסיבה לכך מובאת במסכת סוטה (דף מט עמוד ב): "ת"ר: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה. אותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית". נראה שהסיבה שקיללו בתחילה את מי שמגדל חזירים ולא את מי שמלמד חכמה יוונית (שזו הייתה הסיבה להעלאת החזיר), היא שבתחילה לא ידעו את הסיבה שהעלו את החזיר וקיללו את מי שגידל אותו ורק אח"כ גילו שאדם שידע חכמה יוונית גרם לכך.