דף יומיומי

שבת דף קנג – שוב יום אחד לפני מיתתך

לקראת סוף הפרק מביאה הגמרא (קנג עמוד א) את דבריו הידועים של רבי אליעזר במסכת אבות:

"תנן התם, רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך.
שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות?
אמר להן: וכל שכן, ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה. ואף שלמה אמר בחכמתו: +קהלת ט+ בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר".

המשנה מתארת דיאלוג בין רבי אליעזר ותלמידיו. בתחילה נראה כאילו רבי אליעזר אומר את דבריו "לקולא", היינו שהאדם לא צריך להיות צדיק כל חייו אלא רק יום אחד לפני מיתתו. רק כאשר תלמידיו מקשים כיצד יידע האדם את יום מותו, מתברר להם ה'מילכוד' שצפון בתוך דברי רבי אליעזר: מכיוון שאין האדם יודע את יום מותו עליו לחיות כל ימיו בתשובה.

בהמשך הגמרא מומחשים דברי רבי אליעזר על ידי משל:

"אמר רבן יוחנן בן זכאי: משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן. פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך, אמרו: כלום חסר לבית המלך? טיפשין שבהן הלכו למלאכתן, אמרו: כלום יש סעודה בלא טורח? בפתאום ביקש המלך את עבדיו. פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין, והטיפשים נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין. שמח המלך לקראת פיקחים, וכעס לקראת טיפשים".

המשל ממחיש מאד את החשיבות המכרעת שיש למוכנות של האדם ברגע שבו מבקש המלך את עבדיו. אם אותו העבד ציפה ליד פתח המלך שנים על שנים ורק דקות ספורות לפני תחילת המשתה פרש לביתו, הוא איבד בכך את עולמו. ומאידך, עבד שהתעצל כל ימיו ורק ברגע האחרון קישט את עצמו, קנה עולמו בשעה אחת.

יש לדון האם דבריו אלו של רבי אליעזר משקפים עמדה אמתית-מהותית, או שמא הם מהווים רק אמצעי לעודד את האדם לעשות תשובה כל ימיו. אולי ניתן ללמוד תשובה לכך ממעשיו של רבי אליעזר עצמו המתוארים בגמרא בסנהדרין (סח עמוד א):

"כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחביריו לבקרו... אמרו לו:... מנעל שעל גבי האמוס מהו? - אמר להן: הוא טהור. ויצאה נשמתו בטהרה. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: הותר הנדר, הותר הנדר!"

רבי אליעזר קיים בגופו את שיטתו, ואיחה את הנתק שבינו ובין חכמי ישראל רגעים ספורים לפני מיתתו, ודי היה בכך כדי שתצא נשמתו בטהרה ורבי יהושע יכריז שהותר הנדר.

נראה שגישה זו של רבי אליעזר מתאימה גם ליסוד משנתו ההלכתית. אחת העמדות החשובות ביותר של רבי אליעזר היא החשבת מכשירי המצווה כנגררים אחר המצווה עצמה ומהווים חלק ממנה (לעניין ההיתר לעשותם בשבת ויום טוב). נראה שהעיקרון המנחה את רבי אליעזר הוא שהדבר נידון על שם סופו, המברר את מהותו האמתית, וממילא מי שביומו האחרון עושה תשובה מגלה בכך שכל חייו היו "מכשירי מצווה" כדי להגיע למדרגה זו.

הרב אברהם סתיו