דף יומיומי

שבת דף קנ – אמירה לנוכרי

הגמרא בסוגייתנו מבארת את דין המשנה לפיו אסור לאדם לומר לחברו לשכור למענו פועלים בשבת, ומסיקה שחברו המדובר הוא חברו הנוכרי ולכן היה צורך לרבות שאפילו לחברו אסור שכן ליהודי פשוט שאסור.

לדעת רש"י (שבת דף קנג עמוד א ד"ה מאי טעמא שרי) איסור אמירה לנוכרי בשבת נובע מכך שהנכרי הוא כשלוחו:

"והרי הוא שלוחו לישאנו בשבת".

הסבר זה של שליחות מוקשה מעט משום שבדרך כלל אין שליחות בנוכרי – שליחות שייכת רק בישראל מהלימוד בתרומה על 'כן תרימו גם אתם' ואמרו חכמים שגם בא לרבות שלוחכם ולמדו ששלוחו של אדם כמותו מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית; והנוכרי אינו בן ברית. אולם יתכן לומר שבמקרה זה החמירו חכמים להחשיב את הנוכרי כשלוחו יתכן לומר שחכמים ראו בכך כבוד השבת, הסבר נוסף ניתן להציע האמור בתורה אודות מלאכה ביום השבת וביום טוב (פרשת בא, פרק יב פסוק טז):

"וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם".

נאמר כל מלאכה לא יעשה בהם ויתכן ללמוד מכך שאפילו על ידי אחרים שלא מצווים על שביתה ביום טוב (וקל וחומר בשבת), ומכאן ראו חכמים רמז לאיסור (כאסמכתא בעלמא).

גם אם נקבל דברים אלו, רש"י עצמו בפירושו במסכת עבודה זרה (דף טו עמוד א ד"ה כיון דזבנה קנייה) מפרש שם את טעם האיסור אחרת:

"אבל על השבת לא נצטוו בני נח ומה שאסור לישראל לומר לעובד כוכבים עשה לי כך זהו משום ממצוא חפצך ודבר דבר דבור אסור".

בפירוש זה טוען רש"י שהאיסור הוא משום 'ממצוא חפצך ודבר דבר'. אמירה לנוכרי היא מהדיבורים האסורים בשבת – 'שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול' (שבת דף קיג עמוד ב) ומשום שאסור לעשות בשבת הכנה, גם אם המעשים האסורים עצמם יעשו בימות החול.

יתכן לתרץ שהסיבה העיקרית היא כפי שנאמרה בסוגייתנו - משום שנראה כשלוחו, שרצו חכמים שלא תיעשה מלאכה של ישראל אפילו על ידי אחרים, תחת הגדרת 'לא יעשה מלאכה'. והפירוש במסכת עבודה זרה נצרך למקרה שבו מדובר בבקשה בשבת שתעשה לאחר השבת. במקרה זה אם אמר יהודי לנוכרי בשבת לעשות למענו מלאכה לאחר השבת אין הטעם של 'נראה הנוכרי כשלוחו' שייך עוד משום שזהו יום חול. אבל משום 'ממצוא חפצך ודבר דבר' ישנו איסור.

הרב ירון בן צבי