דף יומיומי

שבת דף קכא – 'בקטן העושה לדעת אביו'

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בשאלה האם יש למנוע מקטן לעבור על איסורי תורה. כראיה לכך מובאת המשנה מסוגייתנו שלפיה בית דין מצווים למנוע מקטן לכבות דליקה בשבת כמו שיש למנוע ממנו לאכול נבילות ושאר איסורים.

בשונה מהאמור בסוגייתנו, במסכת יבמות (דף קיג עמוד ב) מסופר על כך שאבדו לרב יצחק בר ביסנא מפתחות של בית המדרש ברשות הרבים. רבי פדת* יעץ לו לשלוח ילדים לשחק במקום מבלי לספר להם על המפתחות שאבדו שם. במידה והמפתחות ימצאו, הילדים יחזירו לו אותם. אם כן, נמצא שלדעת רבי פדת אין למנוע מקטן לחלל שבת.

הסיבה שאין ראיה לכך מהמשנה בסוגייתנו היא משום שהסוגיה עוסקת 'בקטן העושה לדעת אביו'; נראה להסביר שקטן המכבה משום שמבין שאביו רוצה בכך הוא כמו קטן שאביו אומר לו לכבות, ולכן יש למנוע ממנו לכבות. אולם, אם הקטן עושה זאת על דעת עצמו אין סיבה למנוע אותו מהמעשה, כמו המעשה ביבמות אודות המפתחות. באופן זה מפרש רש"י ביבמות.

הרשב"א בסוגייתנו מבין שטעם האיסור הוא משום 'לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך', לפי דבריו אי אפשר להביא מכאן ראיה לשאר הלכות. כלומר, האיסור הוא כשהילד עושה על דעת אביו אבל אם עושה על דעת אדם אחר יהיה מותר. רבי יוסף קארו כתב (בית יוסף, אורח חיים, שלד) שאסור לקטן לעשות מלאכה אף על דעת אחרים. אם האיסור הוא אכן משום 'לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך', אזי האיסור כשהקטן עושה מדעתו של אחר אינו מהתורה כי אם מגזרת חכמים, שהרי אין כאן 'בנך'. באופן דומה נראה לומר שיש איסור תורה במעשי הקטן רק אם האב אומר לבנו במפורש לעשות מלאכה, ולא כאשר האב בסך הכל לא מוחה בידו.

הרב ירון בן צבי

_______________________________________________________

* הגירסה ברש"י שבסוגייתנו שונה.