דף יומיומי

שבת דף קט - נטילת ידיים שחרית

הגמרא בדפים קח-קט קובעת הנחיות אחדות בעניין נטילת ידיים. בעיקר מזהירה הגמרא שלא לגעת במקומות רגישים בגוף קודם נטילת ידיים, ומסבירה:

"תניא, רבי נתן אומר: בת חורין היא זו, ומקפדת עד שירחוץ ידיו שלש פעמים".

ומבאר רש"י:

"בת חורין היא - הרוח השורה על הידים לפני נטילה".

אם כן, רוח רעה שורה על ידיו של אדם, ומדברי רש"י לעיל בסוגיה עולה כי המדובר באדם שקם בבוקר משנתו. כדי להסיר את אותה רוח יש צורך בנטילת ידיים, ומוסיף רבי נתן: שלוש פעמים.

הלכה זו, שכל יהודי שומר מצוות מורגל בה משחר ילדותו, נשנתה כבר בגמרא במסכת ברכות (ס עמוד ב). אלא, ששם נראה שמדובר על חלק מברכות השחר, וכן פסק גם הרמב"ם (הלכות תפילה ז, ד). החידוש שבסוגייתינו הוא, שמעבר להכנה לקראת התפילה, יש טעם נוסף בנטילה, והוא - סילוק הרוח הרעה. ואמנם, בשונה מן הרמב"ם, שבאופן בלתי מפתיע התעלם כליל מעניין הרוח הרעה, פסק השולחן ערוך (אורח חיים ד, א-ב) פסיקה משולבת:

"ירחץ ידיו ויברך: על נטילת ידים ... ידקדק לערות עליהן מים ג' פעמים, להעביר רוח רעה ששורה עליהן".

והסביר המשנה ברורה:

"כי חוץ מהטעמים הנזכרים שצריך ליטול ידיו לתפלה, צריך ליטול גם משום רוח רעה השורה על הידים. אך היכא דהנטילה הוא משום רוח רעה לבד - לא היו מתקנים על זה ברכה".

מדברי המשנה ברורה אנו למדים, כי תקנת ברכות היא אך ורק על עניינים הלכתיים מובהקים. טעמי "רוח רעה" אינם מחייבים ברכה מצד עצמם, אך את פרטי הנטילה, ובעיקר את הנטילה ג' פעמים, אנו מעצבים גם מתוך התייחסות לרוח הרעה.

העובדה כי נטילת ידיים בשחרית מבוססת על שני היסודות - זה ההלכתי המובהק וזה שיש בו נימה קבלית - עשויה להשפיע גם על פרטי ההלכה. כך, למשל, במגן אברהם על השולחן ערוך שם הוזכרה דעה האוסרת לגעת בבגדים קודם נטילת ידיים, גם כאן על סמך עדותו של "סוריאל שר הפנים" (בגמרא בברכות בדף נא, ובזוהר הקדוש). המגן אברהם נוטה לדחות הוראה זו, וכן פסק הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר, חלק ה סימן א). בתוך דבריו מצטט הרב עובדיה מדבריהם של מקובלים אחדים שהורו להיזהר מאוד בעניין זה, שכן על פי סוד אין לגעת בבגדים בעוד הרוח הרעה שורה על הידיים. אך הרב עובדיה מסביר:

"ומכיון שלפי זה אין הש"ס שלנו סובר כחומרת הזוהר הקדוש - שפיר יש לפסוק להקל כהש"ס דידן. וכמו שכתב בכיוצא בזה בשו"ת הרדב"ז שיש כלל גדול בידינו, שכל דבר שנתבאר בגמרא או באחד מן הפוסקים, אפילו יהיה היפך ממה שכתוב בספרי הקבלה, אנו מורים בו להקל ולא נחוש למה שכתוב בספרי הקבלה".

הרב עובדיה שלח את ספרו לאדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, בעל שו"ת דברי יציב. זה האחרון כתב לו כך:

"ספרו קבלתי על ידי השליח ברוב עונג, ולא היה עתי לעיין בו לרוב טרדותי ... וגם עתה לא נתפניתי לגמרי מטרדת השואלים מקרוב ומרחוק ומעול הישיבה והתלמידים ושיעורין כסדרן, אך לחביבותא דמעלת כבוד תורתו הרמה ... פניתי לראות בתחלת הספר בסימן א', וראיתי שעוסק בדברים העומדים ברומו של עולם בדברי הזוהר הקדוש".

הדברי יציב קובע, שאם המקובלים הורו לחשוש לנגיעה בבגדים קודם נטילת ידיים, אין להקל בדבר. עמדה זו מבוססת על השקפה עקרונית, ולפיה לא תמיד יש להעניק ל"הלכה" משקל עדיף על ה"קבלה", שכן הקבלה, כשמה, עברה במסורת בעם ישראל מדורי דורות, והינה מחייבת לא פחות.

המחלוקת בין הרב עובדיה ובין האדמו"ר מצאנז היא מחלוקת עקרונית, אך דומה שדווקא בסוגיה כמו זו שלפנינו, נוטים הדברים לגישתו של האדמו"ר מצאנז. זאת, משום שהגמרא עצמה, הן בסוגייתינו והן בברכות נא, מבססת את נטילת הידיים לא רק על טעמים שבנגלה, אלא גם על טעמים שבנסתר. כפי שראינו, כך פסק גם השולחן ערוך. לפיכך, מסתבר שבתחומים מעין אלה חובה לשמוע לדברי המקובלים, ולהקפיד על ענייני רוח רעה כפי שהם מסבירים אותם.

הרב אביהוד שורץ