!!
 
EAB- blank
 

דף יומיומי

שבת דף קז – הכנסת צנתר בשבת

הגמרא בסוגייתנו מצטטת משנה ממסכת עדויות שממנה למדים כי מותר לנקב פצע בשבת כדי להוציא ממנה מוגלה:

"המפיס מורסא בשבת, אם לעשות לה פה - חייב, אם להוציא ממנה לחה – פטור".

ההיתר להוציא לחה מפצע בשבת נובע מכך שהמלאכה היא מלאכה שינה צריכה לגופה, והפעולה נעשית כדי לחסוך מהפצוע צער. במקרה שהאדם לא מצטער בפצע המוגלתי, אסור לו לפעול להוצאת המוגלה.

דיון זה אודות פתיחת פתח בגוף רלוונטי בעניין הזרקת זריקות בשבת. על פניו ראוי היה לאסור הזרקה בשבת, היות ובזריקה יש פתיחת פתח בגוף, כעין "לעשות לה פה" שנאסר במשנה דלעיל. אולם, נראה לומר שאין זה נחשב כפתח כלל משום שהוא נסתם מיד, ועוד שאין רצונו בפתח כלל והמזריק רוצה שלאחר הזריקה הפתח ייסתם כמה שיותר מהר. כלומר, הזריקה אינה דומה לאדם המפיס מורסא שמעוניין שהפתח ישאר פתוח לשם יציאת הליחה.

בעקבות סברא זו נראה להתיר להזריק זריקה תת עורית או זריקה לתוך השריר בשבת, אף אם כתוצאה מכך יצא מעט דם, שכן הוצאת דם זו אינה לרצונו של המזריק. בניגוד לזריקה, נראה שהדין בהכנסת צנתר המוחדר לתוך הווריד (ונפלון) שונה. בהכנסת צנתר תמיד מוציאים מעט דם על מנת לוודא שהוא נמצא בתוך הוריד. על פניו היה מקום לומר שבמקרה זה הוצאת הדם היא לצורך ולאסור את הפעולה, כמו שפוסק הרמב"ם (הלכות שבת ח, ז) שהחובל בחי שיש לו עור חייב משום מפרק והוא שיהא צריך לדם שיצא מהחבורה. הרב שלמה זלמן אוירבעך ופוסקים נוספים אכן אסרו הכנסת צנתר מדאורייתא. אולם, הרב אליעזר יהודה ולדנברג פסק שאין בכך איסור דאורייתא משום שזו מלאכה שאינה צריכה לגופה. לדבריו, היות והדם בסך הכל משמש כאמצעי לדעת שהצנתר נמצא במקום, ואין צורך אמיתי בדם עצמו, יש להתיר את הכנסת הצנתר בשבת.

הרב ירון בן צבי