דף יומיומי

שבת דף קב - בניין בכלים

המשנה בדף קב עמוד ב עוסקת בשתי מלאכות קרובות: בונה ומכה בפטיש. בסוגיית הגמרא כאן מצאנו פעולות אחדות שרב ושמואל נחלקו בהגדרתן: האם יש לראות בהן בונה, או מכה בפטיש. בין הפעולות הללו מצויה "עייל שופתא בקופינא דמרא", דהיינו חיבור הדוק של מוט המעדר. לדעת רב, חיבור כזה אסור משום בונה, ואילו לדעת שמואל חיבור כזה אסור משום מכה בפטיש. רש"י מסביר ששמואל חולק על רב משום "דלאו בנין הוא", אך סתם ולא פירש מדוע לדעת שמואל חיבור מהודק שכזה איננו בניין.

הרמב"ן ותלמידיו ציטטו את דברי רב האי גאון, שהוסיף הסבר בהערתו של רש"י. לדעת רב האי, המחלוקת בין רב ושמואל מבוססת על הסוגיה במסכת ביצה (כא עמוד ב) שם למדנו כי "אין בניין בכלים". שמואל מקבל את הכלל הנקבע שם, ולדעתו מלאכת בונה במהותה נוגעת לבניין בדברים המחוברים לקרקע. רב חולק על האמור שם, ולדעתו מלאכת בונה נוהגת בכלים בדיוק כפי שהיא נוהגת בבניין שבקרקע. מסתבר, שמחלוקתם מבוססת על ההגדרה העקרונית למלאכת בונה: האם מדובר על חיבור מהודק, ואם כך מלאכת בונה היא למעשה מלאכת "מרכיב ומחבר"; או שמא מלאכת בונה עוסקת, כשמה, בבניין דווקא, ובניין הוא דבר המחובר בקרקע.

רוב הראשונים בסוגייתינו שללו את דעת רב האי, וקבעו שהיסוד שלפיו אין בניין בכלים מוסכם לכולי עלמא. לדעת הראשונים החולקים על רב האי, יש להטיל סייגים ליסוד זה, ועל פיהם ניתן להסביר את דברי רב בסוגייתינו. כך, למשל, כותבים התוספות:

"ואף על גב דקיימא לן אין בנין בכלים ... אבל בנין גמור מיחייב בכלים כמו בקרקע".

התוספות אינם נותנים שיעור להבחנה שבין בנין "רגיל" ובין "בנין גמור", אך לדעתם חיבור המעדר הנידון בסוגייתינו הוא בוודאי חיבור מושלם, אשר כולי עלמא מודים כי יש בו מלאכת בונה.

הרמב"ן הציע הסבר שונה מזה של תוספות:

"ויש לנו לתרץ, דכי אמרינן אין בנין בכלים הני מילי בכלי שנתפרק כגון מנורה של חליות אבל הכא עושה כלי או מתקן כלי מתחלתו אין לך בנין גדול מזה ואין זה נקרא בנין בכלים שהרי אינו כלי אבל עושה כלי מיקרי".

יש להעיר, שהתוספות לעיל בדף עד עמוד ב פירשו פירוש קרוב לזה של הרמב"ן, ואף העירו שרש"י שם חולק על כך. אם רש"י אכן שולל את דברי הרמב"ן, מסתבר מאוד שפירש כרב האי גאון, ששאלת בניין בכלים שנויה במחלוקת בין הראשונים.

לגופו של עניין, לאור דברי הרמב"ן ניתן להציע הסבר מחודש למלאכת מכה בפטיש. כפי שהסברנו לעיל, אם יש בניין בכלים משמע שהגדרתה של מלאכה זו אינה כוללת דווקא את הבניין שבקרקע, אלא כל חיבור והרכבה. מהו, אם כן, יסודה של מלאכת מכה בפטיש? בגמרא בדף עה עמוד ב נקבע, שמלאכת מכה בפטיש היא "כל מידי דאית ביה גמר מלאכה". כלומר, מלאכת מכה בפטיש מהווה השלמה סופית של יצירת הכלי. הכלי כמעט מוכן, וכעת יש צורך בפעולה אחת ויחידה להשלמת צורתו. מסתבר, שהרמב"ן קידם הבנה זו צעד נוסף, ועל כן קבע שהיוצר כלי יש מאין, איננו חייב משום מכה בפטיש. אמנם, הוא השלים את צורת הכלי, אך עשה זאת במהלך ארוך ויסודי, ולא בפעולת השלמה אחרונה. הבנה זו מפורשת גם בספר היראים (סימן רעד; וראה בערוך השולחן, סימן שיג סעיף טו שהרחיב בכך, והכריע כך להלכה), ושם נקבע בפירוש:

"שאינו נקרא מכה בפטיש אלא בדבר שאינו מחוסר בנין, שהכאת פטיש הוא לאחר גמר בנין"

ובכן, מתוך הדיון בבניין בכלים עמדנו על שתי שאלות עקרוניות ביחס לשתי המלאכות שבסוגייתינו: הן בהגדרת מלאכת בונה, והן בהגדרת מלאכה מכה בפטיש.

הרב אביהוד שורץ