דף יומיומי

שבת דף עג – 'המכבה אש והמבעיר'

מסמיכות פרשת שבת לפרשת המשכן למדו חכמים שכל המלאכות החשובות שהיו נעשות במשכן אסורות בשבת, ומוגדרות כאבות מלאכה. משנתנו מונה מלאכות אלה, בין המלאכות הנ"ל מוזכרות במשנה מלאכת מכבה אש ומבעיר:

"... הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר, המכה בפטיש ..."

בראשונים מוסבר שהאש נדרשה על מנת לבשל את הסממנים והכיבוי על מנת שאלו לא ישרפו. אמנם בגמרא לעיל (דף כט עמוד ב) נאמר שכיבוי נאסר לשיטת רבי שמעון רק למי שמעוניין להכין פחמים וכיוצ"ב ושכל כיבוי אחר נחשב כ'מלאכה שאינה צריכה לגופה'. ניתן להסביר שדברי הראשונים לא באים בסתירה לדברי רבי שמעון, אלא רק מבארים את השימוש שנעשה באש לאחר שכבר הוכנו הגחלים.

על פניו קשה מדוע המשנה הזכירה קודם כל כיבוי ורק אחריו את ההבערה, שהרי שאר המלאכות נשנו כסדרן (לדוגמא: בונה ורק אז סותר).

אם נבין כדברי רבי שמעון, נוכל להסביר את הסדר האמור במשנה. המשנה מתייחסת לכיבוי לשם עשיית גחלים. בתהליך זה, כיבוי האש ליצירת הגחלים קודם להדלקת הגחלים לבישול הסממנים.

באופן מפתיע הרמב"ם (רמב"ם הלכות שבת ז, א) שינה את הסדר של המשנה:

"והכתיבה, והמחיקה, והשרטוט, וההבערה, והכיבוי".

דברי הרמב"ם מוסברים בכך שלדעתו אדם מתחייב גם במלאכה שאינה צריכה לגופה, לכן אין פלא שהרמב"ם שינה את סדר הדברים וכתב קודם הבערה ואח"כ כיבוי.

הרב ירון בן צבי