דף יומיומי

שבת דף עב – שפחה חרופה

אגב הדיונים על אדם שמתחייב בהבאת קרבן על מספר עבירות, עוסקת סוגייתנו באדם שהתחייב בהבאת אשם וודאי.

בשונה ממקרה שבו קרבן החטאת מובא על שגגה, ובו כל ידיעה מחלקת ומחייבת בהבאת קרבן (ואם חטא מספר פעמים צריך להביא חטאת על כל ידיעה), במקרה של אשם ודאי הידיעה לא מחלקת ואין חיוב להביא קרבן על כל שגגה בנפרד. עובדה זו יוצרת מצב אבסורדי שבו לכאורה ניתן להביא אשם שפחה חרופה גם על בעילה עתידית! וכך מקשה רב המנונא בסוגייתנו:

אמר עולא: למאן דאמר אשם ודאי לא בעיא ידיעה בתחילה בעל חמש בעילות בשפחה חרופה - אינו חייב אלא אחת. מתקיף לה רב המנונא: - אלא מעתה, בעל וחזר ובעל, והפריש קרבן ואמר: המתינו לי עד שאבעול, הכי נמי דאינו חייב אלא אחת?"

הגמרא מיישבת את קושייתו של רב המנונא בכך שודאי שקרבן לא יכול לכלול מעשים שנעשו לאחר הפרשתו.

לפי דעת רבי יוחנן בתחילת סוגייתנו (דף עא עמוד ב), הסובר כי בחטאת מועילה ידיעה גם לאחר שכבר נעשו החטאים בכדי לחלק ביניהם, נראה לומר שידיעה בין שגגות בשפחה חרופה מחייבת את האדם בהבאת קרבנות כמספר השגגות. בניגוד לחילוק בין שגגות, נראה לומר שהידיעות לא תחלקנה בין עבירות במזיד, שכן כל הזמן היה ידוע לו על המעשים שלו. כך ניתן להסביר את המשנה במסכת כריתות (פרק ב משנה ג):

"חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה וחמשה מביאים קרבן עולה ויורד אלו מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה הבא על השפחה ביאות הרבה".

דין המשנה, לדעת רבי יוחנן, הוא כאשר מדובר במזיד או כאשר כל הביאות היו בהעלם אחד. אבל אם נודע לו בין הביאות או שנודע לו לאחר מכן על כל אחת ואחת בפני עצמה הוא יהיה חייב אשמות על כל ביאה בפני עצמה.

דבר נוסף שעולה מדברים אלו הוא שאשם שפחה חרופה מובא אפילו כאשר המביא הינו רשע בזמן הקרבת הקרבן, זאת בשונה משאר קרבנות התלויים בתשובתו של המקריב קודם ההקרבה. כמובן שאין לומר זאת על שאר אשמות, שכן רק שפחה חרופה מובאת על זדון כשוגג ולכן יכול להביא אפילו כשהוא רשע.

הרב ירון בן צבי