דף יומיומי

שבת דף נא – במה בהמה יוצאה

במשנה שבתחילת הפרק מדובר על הדברים איתם מותר או אסור לבהמה לצאת בשבת לרשות הרבים. מבואר שמותר לבהמה לצאת בכלי שנצרך על מנת לשמור על הבהמה. אותו כלי אינו נחשב כמשאוי לעניין הוצאה בשבת. בהמשך הפרק אנו למדים כי אותה שמירה כוללת אף הגנה מפני חולי כמו התקררות, או צער אחר כגון שמירה מפני לכלוך צמר הבהמה.

רבי יעקב יהושע פלק (פני יהושע) כתב שהאיסור על בהמה לצאת לרשות הרבים הוא מדרבנן. מהתורה האיסור על בהמה אינו שווה לאיסורו של האדם, שכן מותר לאדם להניח בהמה ליד עשבים ולתת לה לתלוש ולאכול. בעלי התוספות כותבים, כפי שפירש רש"י בפרשת משפטים, שלו היה אדם מניח בהמה בתוך בית זה לא היה מנוחה אלא צער (תוספות מסכת שבת דף קכב עמוד א):

"מעמיד אדם בהמתו ע"ג עשבים בשבת - כדדרשי' במכילתין למען ינוח שורך וחמורך וגו' יכול לא יניחנו תולש לא יניחנו עוקר ת"ל למען ינוח ואין זה נוח אלא צער".

האיסור מהתורה הוא על עשיית מלאכה ממש. הוצאה אינה נחשבת כמלאכה לגמרי ולכן חכמים לא אסרו כל מה שהוא לשם שמירה על הבהמה. באופן זה מובנים גם דברי הגמרא להלן בדף קנג, בעניין העמסת משא על בהמה. גם שם האיסור מהתורה הוא רק כאשר האדם מחמר אחרי הבהמה (= מנהיג בהמה טעונה), ואין חיוב עצמאי על שביתת הבהמה. יחד עם זאת, בעלי התוספות והרשב"א (על מסכת ע"ז דף טו עמוד א) והר"ן (שבת דף קנג עמוד א) הבינו שמשום שמחמר אחר בהמתו בשבת, זהו איסור תורה ולכן (בשוגג) חייב חטאת אף באיסורים שנגררים מאיסור מחמר.

יתכן לחלק ולומר שגם לדעת ראשונים אלו, האיסור מהתורה הוא רק כאשר ניתנו הכלים על גב הבהמה על ידי האדם. אולם מה שעושה בהמה בעצמה כמו יציאה מרשות לרשות, אינו אסור אפילו מדרבנן כמו שאין איסור על אכילתה שתולשת ואוכלת.

הרב ירון בן צבי