דף יומיומי

שבת דף ל – חולה שאין בו סכנה

הגמרא בסוגייתנו מבררת לפי איזו שיטה נשנתה המשנה שעוסקת בדיני כיבוי הנר – האם לשיטת רבי יהודה שמחייב מדאורייתא על ביצוע מלאכה שאינה צריכה לגופה או לפי שיטת רבי שמעון שפוטר. לאחר שהתבאר בגמרא שהיא שנויה כשיטת רבי יהודה, מובאת ברייתא נוספת הדומה למשנתנו:

"והדתני רבי אושעיא אם בשביל החולה שיישן - לא יכבה, ואם כבה - פטור אבל אסור".

בגמרא מוסבר שהברייתא הנ"ל עוסקת בחולה שאין בו סכנה ולכן אסור לכבות עבורו את הנר. ברייתא זו היא כדעת רבי שמעון, הסובר שמדאורייתא העושה מלאכה שאין צריך לגופה פטור, ולכן המכבה פטור מדאורייתא.

על פניו, מדברים אלה משמע שגם לדעת רבי שמעון אסור לחלל שבת עבור חולה שאין בו סכנה גם באיסורים דרבנן כמו כיבוי נר; ברם, הרמב"ם בהלכות שבת (פרק ב הלכה י) כתב שבדברים שאין בהם מלאכה מהתורה מותר לישראל לעשות אותם לצורך חולה שאין בו סכנה:

"חולה שאין בו סכנה ... ואם היו צריכים לדברים שאין בהן מלאכה עושין אותן אפילו ישראל, לפיכך מעלין אזנים בשבת ומעלין אנקלי ומחזירין את השבר וכל כיוצא בזה מותר".

רבי יצחק נוניס בילומנטי (שער המלך שם) ביאר שלדעת הרמב"ם החמירו במלאכה שאינה צריכה לגופה במקרה דנן משום שעיקר האיסור על כיבוי הוא מדאורייתא. נוכח זאת, מפתיע מעט שהגמרא במסכת שבת (מב עמוד א) התירה לכבות גחלת עץ ברשות הרבים, שכן זו מלאכה שאינה צריכה לגופה ואין חשש של סכנה ומדוע התירו? רבי יוסף תאומים ורבי ישראל מראדין (באור הלכה סימן רעח ד"ה החולה) כתבו שמשום צער של רבים התירו זאת, מה שאין כן בחולה שאין בו סכנה שהוא יחיד.

על פניו לא מובן מדוע צער של רבים מתיר איסור דאורייתא – גם אם נבין שצער משמע מצב שעשוי לגרום לסכנה, ניתן לפטור בעיה זו בדרכים שאינם אסורים ככיבוי הגחלת; כגון על ידי הצבת שומר וכיוצ"ב בדיוק כשם שנידרש כל אדם לעשות בביתו.

יתכן להסביר שבבית נמצאים מעט אנשים והיכולת לדאוג לשלומם גדולה משמעותית מהיכולת להזהיר אנשים ברשות הרבים שם עוברים אנשים וילדים רבים, ואם כן יתכן לומר שמצב זה של סכנה ברשות הרבים הוא כמו סכנה ממשית ולכן מותר לכבות את הגחלת.

הרב ירון בן צבי