דף יומיומי

ברכות דף יז – סיום על מקרא

בסוגייתנו מובאות אמרות שנות של תנאים ואמוראים. באחת מהן נאמר שכאשר היה רבי יוחנן מסיים את ספר איוב הוא היה אומר:

"סוף אדם למות, וסוף בהמה לשחיטה, והכל למיתה הם עומדים. אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם, ועליו אמר שלמה טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו".

בפשטות מדובר על החשיבות שיהיה לאדם שם טוב. הנודע ביהודה, רבי יחזקאל בן יהודה לנדא, פירש שרבי יוחנן התייחס דווקא למי שזכה לשמו הטוב בזכות מעשיו ותכונותיו (בניגוד לתובנה כי שם טוב נובע מעושרו של אדם), ולא זו בלבד אלא אף לאחר שעלה לגדולה לא נפגע שמו הטוב.

הרב יעקב יהושע פלק כתב שלמדים מכאן שרבי יוחנן היה עושה 'סעודת סיום' לאחר שסיים את ספר איוב (פני יהושע מסכת ברכות דף יז עמוד א):

"יוחנן כד מסיים ספרא דאיוב היה רגיל לעשות סעודת סיום כדאשכחן בשבת דאפילו בסיום מסכתא הוי עבדי יומא טבא לרבנן".

כמו שבמסכת שבת (דף קיט עמוד א) למדנו שהיו עושים יום טוב לתלמידים בסיום מסכת, כך היה עושה רבי יוחנן לאחר סיום ספר איוב. מדבריו משמע שלא רק שעושים סיום על ספר מהמקרא, אלא שיש לסיום כזה ערך רב יותר לעניין סעודת מצווה.

נראה אם כן שכאשר מסיימים אחד מספרי המקרא יש לעשות סעודת סיום. אולם, מדברי ר' משה פינשטיין נראה שאין לעשות זאת אלא אם כן לימוד הספר נעשה תוך עיון והעמקה (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן יב):

"לעובדא דידן שלומדין רק לפי פשטות הקרא שלא בעיון גדול בעומק הדברים ואף כשלומדים עם פירוש רש"י או מפרש גאון אחר נמי ידוע שאין הלמוד בשימת הלב ומחשבתו כמו בלמוד משנה וגמ' ול"ד ללמוד ר' יוחנן לתלמידיו שהוא לדרוש כל תיבה ואות וקרי וכתיב שזהו עיקר תורה שבע"פ לדרוש הקראי בין להלכה בין לאגדתא שסיום למוד ספר מקרא זה הוא עוד יותר ראוי להחשיב סעודת מצוה מסיום מסכת".

רבי יוחנן למד את ספר איוב בעיון ותשומת לב רבה בדומה לשאר תלמודו ולכן עשה סעודת סיום כמו בסיום המסכת הנלמדת.

הרב ירון בן צבי