דף יומיומי

ברכות דף ט – כאדם הקורא בתורה

במשנה שבסוגייתנו נאמר שאדם הקורא קריאת שמע של שחרית לאחר 'זמן קימה', היינו לאחר שלש שעות, עדיין מקבל שכר:

"מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי. (וגומרה) עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר: עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות. הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה".

רש"י (דף י עמוד ב ד"ה הקורא מכאן ואילך לא הפסיד) כתב שהסיבה שהקורא קריאת שמע לאחר הזמן הנזכר אינו מקבל שכר של מצוות קריאת שמע היא משום שהוא לא קרא אותה בזמנה ולכן הוא לא יצא ידי חובה בקריאה זו. מכל מקום, אדם זה כן מקבל שכר על אמירת קריאת שמע ככל אדם שעוסק בתורה.

עניין זה די תמוה, כל אדם שעוסק בתורה מקבל על כך שכר, ואם כן, לא מובן מה החידוש בכך שמי שאומר קריאת שמע לאחר זמנה מקבל על כך שכר של עיסוק בדברי תורה.

יתכן שניתן להבין עניין זה באמצעות עיון בדברי הגמרא במסכת גיטין (דף ס עמוד ב):

"דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש, כתיב: כתוב לך את הדברים האלה, וכתיב: כי ע"פ הדברים האלה, הא כיצד? דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב".

דהיינו, בדרך כלל ישנו איסור לקרוא בעל פה פסוקים מהתורה שבכתב. לעומת זאת, בקריאת שמע 'קריאה' היא גם אמירה של המלל בעל פה. לדעת המהר"ל (תפארת ישראל אות א), המינוח 'קריאה' מבטא כאן 'קול רם' ולא את קריאה מטקסט כתוב; ניתן להציע הסבר פשוט יותר בעקבות דברי המשנה ביומא (ז, א):

"בא לו כהן גדול לקרות... עומד וקורא אחרי מות ואך בעשור וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה...".

מפשט לשון המשנה ברור שגם כאשר הכהן אומר את המלל בעל פה הוא נקרא 'קורא'. בהתאם להסברים אלו ניתן לומר שבמקרים שבהם המצווה היא לומר את הכתוב בתורה, האמירה מוגדרת כקריאה בתורה אף שהיא בעל פה. החידוש בדברי משנתינו הוא בדיוק זה - למרות שמותר לקרא את קריאת שמע בעל פה, הרי שקריאה זו נחשבת כקריאה בתורה, ומזכה את הקורא ככל קריאה בתורה.

הרב ירון בן צבי