!!
 
EAB- blank
 

דף יומיומי

תמיד דף כז – לבישת בגדי הקודש

הגמרא בסוגייתנו עוסקת בביאור דברי המשנה בתחילת המסכת לפיה הכהנים לא היו ישנים בבגדי הקודש:

"לא היו ישנים בבגדי קדש, אלא היו פושטין ומניחין אותן תחת ראשיהם, ומתכסין בכסות עצמן".

עשויים היינו לחשוב שהכהנים היו ישנים עם בגדי הקודש על מנת שכאשר יקומו משנתם יוכלו מיד, ללא כל שהות, להתחיל במלאכתם. מדברי משנה זו אנו למדים שלא כך הדבר משום ששינה בבגדי הקודש היא מעשה ביזיון לבגדים.

לפי דעה אחרת (המפרש בסוגייתנו ד"ה שינה הוא דלא) השינה בבגדים אסורה מחשש שמא הכהן יפיח בבגדי הקודש ויבזה את הבגדים (באופן זה כתב גם רש"י במסכת יומא דף סח עמוד ב ד"ה שינה). רבי יצחק וויס כתב בספרו (שיח יצחק, יומא שם) שישנו חשש נוסף, שמא יראה הכהן קרי. אולם נראה כי הטעם הראשון, שהשינה עצמה היא הביזיון לבגדים, עיקר.

הגמרא מדייקת מדברי המשנה שלא ישנים בבגדי הקודש אבל מותר לכהן (לכתחילה) ללבוש את הבגדים גם לא לצורך עבודת המקדש. דין זה עולה מכך שאם היה אסור לכהנים ללבוש את הבגדים לאחר גמר העבודה, לא היתה הוא אמינא להתיר את השינה בהם, שכן מיד בסיום העבודה היה על הכהנים לפשוט את הבגדים!

עולה מכאן שלבישת בגדי הכהונה מותרת גם לאחר סיום העבודה על אף שהם רכוש הקדש. בגמרא (יומא דף סח עמוד ב – דף סט עמוד א) מבואר שהסיבה לכך היא שהכהן אינו יכול לפשוט את בגדיו מיד עם תום עבודתו "לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת" (קידשין דף נד עמוד א). כלומר, אין באפשרות הכהנים להיות זריזים כמלאכים ולפשוט את הבגדים ללא כל שהות בתום מלאכתם. מסברה זו, בהכרח יש לומר שמותר לכהנים ללבוש את הבגדים גם לאחר סיום העבודה ולא רק למשך הזמן הדרוש לשם הורדת הבגדים מגופם.

כדי להסביר את היתר לבישת בגדי הכהונה גם לשימוש שאינו של הקדש יש לומר שהבגדים התקדשו על תנאי שיהיה מותר להשתמש בהם גם לאחר גמר העבודה.

הרב ירון בן צבי