| |||||||||||
!! | |||||||||||
  |
EAB- blank
|
  |
דף יומיומי מעילה דף טז – טומאה ואיסור אכילה בשרצים כחלק מרצף הסוגיות העוסקות בשיעורים שונים ובאפשרות לצרפם, דנה סוגייתנו (טז עמוד ב) בשיעור איסור האכילה בשרצים: "אמר רב יהודה אמר רב: אכילת שרצים לוקה עליו בכזית, מאי טעמא - אכילה כתיב בהו. דעת רב היא שאיסור אכילת שרצים הוא בכזית, כמו שאר איסורי אכילה שבתורה. הגמרא מקשה על כך מדרשה שמשווה את שיעור האכילה לשיעור טומאת שרצים שהוא בכעדשה, ומחלקת בין שרצים חיים שאין בהם טומאה ושיעורם בכזית ובין שרצים מתים שיש בהם טומאה ושיעורם בכעדשה. יש לחקור מהו הבסיס לחילוק זה, ובעיקר מהי משמעותה של ההשוואה בין איסור האכילה ואיסור הטומאה בשרצים מתים. אפשר להציע שתי הבנות בשאלה זו: א. בנוסף לאיסור אכילה רגיל שיש בשרצים חיים, קיים איסור "אכילת דבר מטמא" שחל גם על שיעור של כעדשה בשרצים מתים. ניתן להדגיש את ייחודו של איסור זה בכך שהוא מובא בתורה בלשון "לא תשקצו", היינו איסור להיטמא באכילת שרצים שאינו איסור אכילה רגיל. לפי הבנה זו, שיעור הטומאה גורם לשיעור האכילה. ב. אין חילוק מהותי באופיו של איסור האכילה, אלא שבשרצים מתים יש חשיבות לשיעור כעדשה הבאה לידי ביטוי גם בכך שזהו שיעור הטומאה. לפי הבנה זו, חשיבות שיעור העדשה בשרצים מתים גורמת הן לטומאה והן לשיעור איסור האכילה. חקירתנו זו יכולה להשליך על נקודה שעולה בדברי הקרן אורה בסוגייתנו, והיא דין אבר מן החי של שרצים. הקרן אורה מוכיח מן הגמרא בחולין (קכא עמוד ב) שגם אבר מן החי של שרצים מטמא בפחות מכזית, ומשום כך מקשה מדוע לא נאמר שיהיה גם איסור אכילה באבר כזה, ודן באריכות בשאלה זו. על פניו נראה ששאלתו של הקרן אורה תלויה בחקירתנו: אם נבין שאיסור האכילה נובע באופן ישיר מטומאת השרצים, מסתבר שיהיה איסור אכילה גם באבר מן החי בשל הטומאה שבו. אך אם נבין ששיעור העדשה הוא דין מיוחד בשרצים שמשפיע הן על שיעור הטומאה והן על שיעור איסור האכילה, אין סיבה ללמוד מכאן על איסור אכילה באבר מן החי שבו לא נאמר חידוש זה.
|
  |