דף יומיומי

בכורות דף מז – מי קרויה אם

בעבר, אֵם הייתה מי שהרתה וילדה, מסיבה מובנת כלל לא הייתה שאלה מי היא האם של הוולד. בזכות היכולות הטכנולוגיות העכשוויות (הפריה מלאכותית וכיוצ"ב) עלינו להתמוד עם השאלה "מי היא אמו של הוולד?" בפוסקים אנו מוצאים מספר דעות בנוגע לזהות האם: דעה ראשונה לפיה האם היולדת היא האם; דעה שניה לפיה בעלת הביציות היא האם; דעה שלישית לפיה שתיהן נחשבות כאם ודעה נוספת לפיה אף אחת מהן אינה נחשבת כאם. נפרט את השיטות:

האם ההלכתית היא היולדת

בפשטות נראה שאין צורך בהבאת נימוק לכך שאשה אשר ילדה תינוק היא גם האם. יחד עם זאת, לאור המציאות המדוברת, נעשה הצורך לברר זאת.

מקור שיטה זו במשנה אשר בה עוסקת סוגייתנו:

"מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה... עודה נכרית ונתגיירה משבאת לישראל ילדה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן רבי יוסי הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן".

מהמשנה אנו למדים שבנה של מעוברת שהתגיירה, הוא בכור לכהן. כלומר, הילד מיוחס לאמו. כך ניתן להבין גם מהסוגיה (יבמות דף צז עמוד ב) הדנה בעניין תאומים שהורתן הייתה בעת שהאם הייתה גויה. הסוגיה דנה בשתי סיטואציות

א. לידת התאומים קודם שנתגיירה האם.

ב. לידת התאומים לאחר שהאם כבר נתגיירה והיא חלק מקהל ישראל:

"שני אחים תאומים גרים, וכן משוחררים - לא חולצין ולא מייבמין, ואין חייבין משום אשת אח; היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה - לא חולצין ולא מייבמין, אבל חייבין משום אשת אח".

כלומר, שני אחים שנתגיירו הם כקטן שנולד (יבמות דף כב עמוד א) ועל כן אין קשר הלכתי ביניהם אף על פי שיש ביניהם קשר ביולוגי. לכן, לדוגמא, אין עליהם איסור לשאת האחד את גרושת 'אחיו'. לעומת זאת, כאשר לידתם של התאומים הייתה בקדושה חל על האחים איסור אשת אח – או במילים אחרות, הם נחשבים אחים מבחינה הלכתית.

בכדי שתאומים שהורתם לא בקדושה ולידתם בקדושה יחשבו אחים עלינו להבין שהיולדת נחשבת כאם1.

האם ההלכתית היא בעלת הביציות

בשונה מהתפיסה האומרת שהיולדת היא האם ההלכתית, יש המבינים ממקור אחר בתלמוד שהאם ההלכתית היא האשה ממנה באו הביציות (סנהדרין דף צא עמוד ב):

"ואמר לו אנטונינוס לרבי: נשמה מאימתי ניתנה באדם, משעת פקידה או משעת יצירה? - אמר לו: משעת יצירה. - אמר לו: אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת? אלא, משעת פקידה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר ופקדתך שמרה רוחי".

ניתן להבין שכבר מרגע ההפריה, בעת שלקחו את הביציות מהתורמת והפרו אותן בצלחת הפטרי הוכרע שייכותו של האדם אל "הוריו". אם כן, מכיוון והביציות אינן של היולדת השיוך של העובר הוא אל תורמת הביצית שכן רק אליה יש לו קשר. מעמדה של תורמת הביצית נקבע בשעת ההפריה ומתממש ברגע הלידה.

הוכחה נוספת לעניין זה ניתן להביא מן מהברייתא הבאה (נדה דף לא עמוד א):

"תנו רבנן: שלשה שותפין יש באדם, הקב"ה ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן, שממנו עצמות וגידים וצפרנים, ומוח שבראשו, ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם, שממנו עור ובשר ושערות, ושחור שבעין. והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים, וראיית העין, ושמיעת האוזן, ודבור פה, והלוך רגלים, ובינה והשכל".2

מכאן ניתן לראות שההקשר הגנטי הוא הקובע מי היא האם, ובמקרה דנן מדובר בתורמת הביצית (לשיטה זו, במידה והתורמת הינה גויה יהיה על הוולד לעבור גיור).

שתיהן נחשבות כאם ההלכתית

דעה זו, שהיא במידה מסוימת פתרון ולא הכרעה3, מייחסת את הוולד הן אל התורמת והן אל היולדת – לחומרא. כלומר, מחד על הוולד יחולו כל האיסורים הנוגעים בדיני קרובים - יהיה אסור בחיתון עם הצאצאים שלהן. ומאידך לילד יהיה אסור להתייחד עם שתיהן. בשיטה זו מחזיק הרב שלמה זלמן אויערבאך (נשמת אברהם חלק ד, אבה"ע, ה, ב, עמוד טז ) ועוד (הרב זלמן נחמיה גולדברג באסיא סה-סו, תשנ"ט).

אף לא אחת מהן נחשבת כאם ההלכתית

יש הסבורים (שו"ת ציץ אליעזר טו, מה ) שבמציאות ההלכתית אין לתינוק הנוצר במבחנה אב או אם למרות שמבחינה ביולוגית ודאי קשור אליהם.

את דברים אלו נימק הרב משה שטרנבוך (שו"ת תשובות והנהגות חלק ד סימן רפד):

"דשתיהן אינן אמו זו משום שלא נולד ממנה וזו משום שלא נוצר ממנה, והרי הוא כנוצר בספר יצירה".

הרב ירון בן צבי

1) יחד עם זאת, מדברי התלמוד ביבמות דף עח עמוד א עולה כי בנה של נכרית מעוברת שנתגיירה לא צריך טבילה. הגמרא שם מבינה שהסיבה לכך היא משום שהעובר הוא כגר שטבל משום שהוא כחלק מאימו ועל כן הטבילה עלתה לו (ודנים האם שינוי בסדר הגירות מעקב) אבל עדיין חייב במילה. מכל מקום, סוגיה זו דורשת ליבון מול הסוגיות שהבאנו לעיל וצ"ע.

2) ראה בשערי עוזיאל (חלק ב, שער מ, א, יח) שדן באגדה זו לעניין בדיקת אבהות. הרב הרצוג דחה את דברי הרב עוזיאל וטען שבהחלט ניתן להסתמך על בדיקה זו: "...כמעט בושתי ונכלמתי מדברי כ"ג... ביחס של ביטול כלפי בדיקת הדם... מה שייך לדבר על נאמנות רופאים בדבר שנתקבל לברור מכל גדולי המדע הרפואי בכל העולם כולו! רז"ל אינם אומרים בשום מקום שקיבלו הללממ"ס שיש בבע"ח... וא"א היה שימסור כך הואיל והיום נתברר כשמש בצהרים שאין דבר כזה במציאות. ואולם הם ז"ל קבלו את הנ"ל לאמת ובנו הלכות גדולות על ההנחה הזאת הואיל ואריסטו קבע כך ונתקבל מפי כל החכמים שבעולם. ואיזה הבדל גדול בין המדע הרפואי שבימיהם ושבימינו...". הגרי"א הרצוג מתוך כת"י, מובא בהשתנות הטבעים, נריה גוטל.

3) ניתן לראות גישה זו בשתי פנים: א. משום שאין די ראיות אז נוצר אילוץ להכריע באופן שיכלול את האפשרויות שברצוננו להמנע מהן. ב. פעמים שהכרעה גורמת לכך שההלכה לא תוכל בעתיד להסתגל למציאות חדשה ומוטב ליצור מציאות פחות נוחה מאשר מציאות כובלת.